Dear old friend

פרק 63- הוא עשה לך מה?

אותו יום, 11.2.2022, שעה: 20:29

״שנייה.״ אני קוראת לעבר הדלת ויוצאת מהמסדרון. אנדריי יצא מהבית והוא לא אמר לי לאן. בסדר, שיצא קצת להתאוורר. הוא צמוד אליי כל הזמן ואני מרגישה רע לגבי זה.

אני מסתכלת בעינית ורואה את מרגו ממתינה. היא מסדרת את השיער שלה ומחכה. אני נסוגה לאחור, נושמת עמוק ואז פותחת את הדלת.

״אני צריכה לדבר איתך.״ היא אומרת ללא כל דברי הקדמה. אני זזה ומפנה לה את המעבר.

״אנדריי כאן?״ היא סורקת את הסביבה, חוששת להיתקל בו ולהיקלע למריבה.

״לא. הוא יצא.״

״יופי.״

אני סוגרת ונועלת את הדלת.

״תביאי לי מים.״ היא מורידה מעליה את תיק הצד שלה. היא מזיזה את חלון ההזזה ויוצאת למרפסת. אני מוזגת מים לשתי כוסות זכוכית ויוצאת אחריה למרפסת.

״תודה, מותק.״ היא נושפת באנחה ולוגמת מהמים. ״מה קרה שבאת?״ קולי קר ואדיש. זה לא מפתיע אותה שאני קרה אליה וזה לא מפתיע אותי שזה לא מפתיע אותה. זאת מרגו.

״אני יודעת מה את חושבת.״

״מה אני חושבת, מרגו?״

״שאני אנוכית וכלבה. שהשתנתי.״

אני מחייכת בסיפוק כשאני מבינה ורואה במו עיניי שהיא ראתה למה היא הפכה.

״יפה אמרת. ומה קרה שהגעת?״

״אני רוצה לשקם את היחסים שלי איתך. אני אמנם לא חושבת שזה יקרה אחרי מה שאספר לך עכשיו, אבל אני יכולה לנסות.״

״מה קרה?״

עיניה התמלאו בחרדה והמתח סביב האישונים שלה בלט. אני נתקפתי דאגה.

״את לא תכעסי עליי?״

״אני לא מבטיחה את זה.״

״אוקי, אוקיי. בסדר.״

לרגע אחד היא הסתכלה בי, בחנה אותי, חשה את הכנות שלי, ואז הזדקפה במקומה ושמטה את כתפיה הדקיקות.

״זה היה בקיץ בשנה שעברה. חזרנו מהסאמר סקול, זוכרת?״ התזכור על קיץ אלפיים עשרים ואחת הציף בי זכרונות מתוקים ואדרנלין שעט בעורקיי.

״נו, מרגו?״

השריר בלסתה המשורטטת והחדה נע קלות, כאילו הידקה את שיניה כדי לדכא רגש כלשהו שלא רצתה שאראה. היא הייתה חשופה כעת. ראיתי שהיא מרגישה לא בנוח כשאני מסתכלת עליה בעיניים מצומצמות כאילו אני אאשים אותה במה שתגיד.

שפתיה רעדו קלות ועורה הפך לסמוק.

״מרגו, אם לא תדברי עכשיו-״

״דייב הטריד אותי מינית!״

״הוא עשה לך מה?!״