Dear old friend

פרק 19- כמעט איבדתי אותך

אותו יום, 11.1.2022, שעה: 18:50

מרגו פקחה מעט את העיניים והרגשתי כאילו אני פשוט נושמת בפעם הראשונה.

״אלוהים. מרגו.״ אני מחייכת את החיוך הכי אמיתי ומקל שיכולתי לגייס באותו הרגע. היא פשוט פקחה את העיניים.

״ליזו, היא לא מפסיקה לדמם. היא צריכה בית חולים ועכשיו.״ אנדריי התכופף כדי להרים אותה ולא נתתי לו לעשות את זה. הוא לא מבין כמה הוא יסבך אותנו אם ניקח אותה לבית חולים. דקרתי בן אדם.

״איזה בית חולים? תראה איך אנחנו נראים. כולנו מוכתמים מדם, אנדריי. אתה דפוק?״

אני מדברת אליו בתקיפות ומביטה אל מילי וקונור שנראו כאילו יצאו מסרט אימה. הם נראו חסרי מילים. אנחנו לא רגילים לסיטואציות האלה. זה כל כך מטורף.

״היא מאבדת דם.״ הוא מציין פעם נוספת. הוא נשען על אחת המכוניות ונתן לי לטפל בזה. אני אעצור לה את הדימום ואנחנו לא נלך לבית חולים. הרופאים חייבים לדווח על אירוע דקירה וזה רק יסבך את כולנו.

אני תופסת בשולי חולצתי ומעבירה אותה אותה מעל הראש במשיכה. אני נשארת בחזייה ומתחילה לקרוע את החולצה לחצי.

אני קושרת את שני הקרעים ומחברת אותם לבד אחד וארוך. אני מכניסה אותו מתחת לגב של מרגו ואני קושרת אותו בחוזקה ויוצרת לחץ על הדימום. הבד מתחיל להתמלא בדם ואני מבינה שזה לא מספיק. הבד סופג את הדם והדימום ממשיך.

״מילי, תביאי לי את החולצה שלך.״ אני מרימה אליה מבט כשאני יושבת על הברכיים. היא תופסת בשולי חולצתה כדי להוריד וקונור מוריד את החולצה שלו ומעביר לי, מסרב שחברה שלו תהיה בחזייה מול גבר אחר. אנדריי מוריד את החולצה המוכתמת שלו ומושיט לי אותה.

כמה שיותר בד, יותר טוב.

כשאני מסתבכת בקריעת החולצות של הגברים אנדריי כורע ברך ומציע את עזרתו. הוא קורע את החולצות בשנייה ומשחיל מתחת לגבה של מרגו כדי לקשור סביב מותניה הצרות.

אני לוחצת על פצע הדימום בחוזקה כדי להפעיל עליו לחץ מבפנים ומרגו זורקת את ראשה לאחור בפליטת אנחת כאב.

״אני מצטערת, מר. רק עוד קצת.״ אני מחזיקה את ידה ומביאה אותה לפי, מנשקת אותה ומברכת את הרגע שהיא פקחה עיניים. אני צריכה אותה כאן בחיים.

״זה כואב.״ היא לוחשת ודמעות זורמות על לחייה החיוורות. אני מנגבת את הדמעה הראשונה והלב שלי נקרע לשניים כשאני מכאיבה לה. אני רק מנסה להשאיר אותה בחיים. אני צריכה אותה. זאת מרגו.

״אנחנו צריכים לעוף מכאן עכשיו.״ אנדריי מרים את מרגו לזרועותיו והיא נאנחת בכאב. היא נראית מסוממת ולבנה כסיד.

פתחתי לאנדריי את דלת הרכב במושב האחורי והוא השכיב שם את מרגו והשאיר את הדלת פתוחה. ״מרגו, את חייבת ללחוץ על הדימום. את מאבדת דם.״ אני רוכנת פנימה אליה. אני לוקחת את ידה השמאלית ונוגעת איתה בפצע הדימום.