Dear old friend

פרק 17- גארט וולטר

יום רביעי, 11.1.2022, שעה: 14:00

אני ופארקר יוצאים החוצה למסדרון ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף כשאני רואה את המשפחה וההורים שלי יושבים בשולחן ואוכלים. השעה שתיים בצהריים.

אני עוקפת את פארקר, מעמידה אותו מאחורה. אני לא מאמינה שזה קורה לי.

״אתם... אתם לא עבודה?״ אני בולעת רוק ומעזה לפתוח את הפה. אבא שלי ניצת באש וקם מהשולחן. הוא יעשה לי בושות.

״אנחנו לא בעבודה. וזה מי?״ אבא שלי פונה אל פארקר ובוחן אותו במבט שיפוטי וקשה. זה גרם לי להרגיש כל כך מבוישת.

לנה, אנדריי, מילי, קונור ואמא שלי נועצים בנו מבט ואני לא מאמינה שהם ישמעו הכל. אני לא מאמינה שאנדריי עשה לי את זה. אני יודעת שהוא סיפר להם. אני יודעת.

״זה פארקר והוא בדיוק הולך.״ אני רומזת לו במבט שילך והוא מבין את זה. הוא מחייך אליי ואחרי שהדלת נטרקת אני לא מכינה את עצמי לרגע הבא שקורה.

אבא שלי מרים את ידו והיא פוגשת את הלחי שלי בתנועה חדה ומהירה. אני מניחה יד על הלחי הבוערת ודמעות מדגדגות את עיניי שלא מזמן נפקחו.

״פאק. אבא!״ מילי קמה מהשולחן ומתקדמת אלינו בצעדים מהירים. היא עומדת לידי ואני מרגישה פתאום מוגנת.

״מי אתה שתרביץ לה?״ היא דוחפת אותו והוא מכה אותה בתגובה. ״היי, מילי.״ קונור ניגש אלינו והוא תופס את מילי שכמעט מועדת. הוא תופס אותה ומושך אותה הצידה, הרחק מהסיטואציה.

״דייב, שלא תעז להרים עליהן יד.״ אמא שלי קמה מהשולחן והיא נעמדת ממש מולו. פחדתי שגם אותה הוא יכה. הוא מסוגל. ״מייגן, תחזרי לשולחן ואל תתערבי בזה. הילדה הקטנה הזאת צריכה כאפת איפוס שתעורר אותה לחיים.״ הוא מסובב אליי את מבטו שהחליף גוונים של אדום והוריד במצחו התבלט והרתיע אותי מיד.

"היא הכניסה גבר זר הביתה אתמול בלילה והיא העירה את לנה כדי לבקש ממנה קונדום! זה נראה לך תקין?!״ הוא צורח לעברי את המידע שאנדריי סיפק לו. אני לא מאמינה עליו.

״את מה?!״ אמא שלי פוערת את עיניה וקולה מוכה הלם. אני מתעלמת ממנה.

״חתיכת בן זונה!״ אני יורה לעבר אנדריי שקם מהשולחן ועמד בכניסה לסלון. אני עוקפת את ההורים שלי ומתחילה לחבוט בו בפראות. הוא לא תופס אותי ונותן לי להחטיף לו מכות במשך כמה רגעים עד שאני מרגישה שמושכים אותי ממנו.

״ליזו, תפסיקי.״ אמא שלי מעמידה אותי ואני רואה את חוסר הקשיחות שיש בה. היא לא יודעת להתנהג כמו אבא שלי. היא נחמדה מדי לזה. ״תעזבי אותי כבר.״

״ליזו, אם לא תסתמי את הפה שלך אני אתן לך עוד סטירה! זה ברור? תשבי בשקט ושלא תעזי להוציא הגה! את לא במעמד לזה ואני לא מסוגל לשמוע את הקול הזה יותר! תסתמי!״ הוא מתקרב אליי ואמא שלי תופסת אותו בחשש שהוא שוב ירים עליי ידיים.