Dear old friend

פרק 59- תלכו בבקשה

יומיים אחר כך, שישי, 9.2.2022, שעה: 10:50

יומיים עברו מאז יום רביעי שבו אנדריי סילק את מרגו והיא החליטה לחזור לארץ. מתאו קנה לה כרטיס טיסה והיא חזרה, אבל לא לבד...

אני ואנדריי חזרנו איתה לקליפורניה.

מיצינו את איטליה והגיע הזמן לחזור לחיים שלנו. אני מחשיבה כעת את דייב כמת עבורי ואין לו את הזכות להתקרב אליי שוב. אנדריי לעולם לא ירשה לו לעשות את זה.

עוד עשר דקות השעה אחת עשרה בבוקר ואנחנו נחתנו רק לפני שעה בקליפורניה.

אני אעשה סדר שנייה: באותו יום, רביעי, מרגו החליטה שהיא חוזרת לארץ, מתאו הזמין לה כרטיס טיסה ליום חמישי בבוקר והיא אפילו לא הודיעה לי על זה, שמעתי את זה ממתאו. באותו היום הכרחתי את אנדריי להזמין כרטיסי טיסה ויצא מצב שבו שלושתנו נמצאים על מטוס אחד חזרה ללוס אנג׳לס בחזרה אל החיים שלנו.

לגבי מתאו, מרגו לא סיפרה לי מה היא מתכננת לעשות עם היחסים שלהם. היא התנהגה כאילו אני ואנדריי זרים שרק נמצאים איתה באותו מטוס בדרך ליעד שלהם. זו חוצפה מצידה. שתשנא את אנדריי, אבל מה אני עשיתי לה? סלחתי לה, עזרתי לה כשהיא באה אליי מדממת והגנתי עליה מול אנדריי בכבודו ובעצמו.

המזוודות שלנו מונחות בסלון של אנדריי ואני מרגישה תשושה. אני כמעט על אפס שעות שינה. לא יכולתי להירדם בטיסה וחשבתי על כל מיני דברים שקרו מאז שהגשתי תלונה על דייב. מוזר לחשוב עליו כדייב ולא כאבא. טוב, הוא לא אחד שכזה.

״אנדריי, אני יודעת שלא תסכים לזה, אבל אני רוצה לעבוד ולהחזיר לך את הכסף שהוצאת עליי באיטליה ומאז שהגענו לשם. אני אפילו אחזיר לך על מה שהוצאת על מרגו.״

״אל תדברי שטויות, ליזו. זה המון.״

״זה לא אכפת לי, באמת. אני מרגישה רע לגבי זה. אתה אפילו לא עובד וזה לא מסביר את כל כמות הכסף שהוצאת עלינו.״

היה רגע ארוך של שתיקה.

״רק אל תגידי לי שאת מוטרדת מזה.״

״אני מוטרדת מהרבה דברים.״ ציינתי.

״אני מתכוון לנושא הכסף. יש לי לא מעט כסף בבנק ומשכתי. יאמר לזכותך שהיה שווה לי לבזבז עלייך כסף מאשר על מרגו.״

אני צוחקת צחוק קצר ואז כורכת את ידו סביב כתפו. אנחנו יושבים בספה בסלון הענק שלו. הבית שלו מקסים והייתי בכמה בתים שלו בעבר הרחוק אי שם.

״אני חושבת שאני צריכה לנסוע לבית.״

״איזה בית?״

״שלי.״

הוא חיוך בעליזות. ״זה כבר מזמן לא הבית שלך, ליזו. אני הבית שלך מעכשיו.״

חיבה כלפיו מילאה את ליבי כעת.