פרק 62- אני חושבת ככה

3K 122 37
                                    

יום ראשון, 11.2.2022, שעה: 11:50

״ליזו.״ קולו של אנדריי מלווה בטריקת דלת שקטה. ״אה?״ אני סוגרת את המחשב הנייד שלו וקמה מהכיסא שלי בבר במטבח.

חיפשתי באינטרנט עבודות לקטינים. אני עוד לא בת עשרים ואחת, אבל אני רוצה לעבוד ולהרוויח כסף בעצמי. אני לא יכולה לעשוק את אנדריי כל חיי כי אנחנו ביחד וכנראה שיהיה לנו תינוק משותף.

״קחי.״ הוא מוציא משקית חבילה סגורה ומניח אותה בכף ידי. ״תיכנסי לשירותים ותבדקי את זה בבקשה. אני רוצה לדעת בוודאות.״ אני חשה את מבטו על פניי כשאני מביטה בערכת בדיקת ההריון הביתית. זה מבעית לרגע ואני מצליחה להתרגל לזה.

אני חולפת על פניו למסדרון ונכנסת לחדר השינה שלו, שלנו. אני פותחת את התריסים בחדר ומכבה את האור. זה איכשהו מרגיע אותי יותר.

אני נכנסת לחדר האמבטיה ופותחת שם את החלון ומכבה את האור. זה היה האינסטינקט הראשון שלי לעשות כשנכנסתי פנימה.

פתחתי את הערכה והתיישבתי על האסלה. הזזתי והרחקתי מעט את הירכיים זו מזו והכנסתי את הבדיקה מתחת לחור השתן.

דפיקה בדלת הקפיצה אותי ושיחקתי עם הבדיקה כדי שלא תעוף לי והיא עפה לאמבטיה. קפצתי מהאסלה.

״אנדריי, תדפוק!״ אני נוזפת בו. הוא נכנס פנימה וזוקף גבה. ״אני דפקתי. עשית?״

״עוד לא. נכנסת לי באמצע.״ אני מציינת ומרימה בחזרה את התחתונים והמכנסיים שהפשלתי למטה. הוא מחייך.

״נו! נו! תצא!״ אני מסובבת אותו, דוחפת אותו בגבו ונועלת את הדלת. ״טוב! טוב!״

אני רוכנת כדי לקחת את הבדיקה שעפה לי לאמבטיה ומתיישבת שוב על האסלה. אני נושמת עמוק ומכניסה את הבדיקה מתחת לחור השתן, שוב. אלוהים.

אני מתחילה להשתין ולוקח לי כמה דקות עד שאני קמה מהאסלה. אני קמה מהאסלה, מבינה שסיימתי עם זה. אני מניחה את הבדיקה ליד הכיור ומורידה את המים.

אני שוטפת ידיים ויוצאת החוצה, משחררת נשימה שלא ידעתי שהחזקתי בפנים. זאת לא הייתה נשימה מסוג רע, זאת הייתה נשימה מסוג ״אני יודעת שאני בהריון אבל אצטרך להרגיע את אנדריי״ ואהבתי את זה.

״סיימת עם זה?״ הוא שואל וסוגר מעט את המחשב. אני מהנהנת בחיוך נינוח. אני באמת רגועה, זה לא סתם. הוא מחייך ומסמן לי לבוא אליו. אני ניגשת בהרהור והוא מחבק אותי חזק חיבוק צדדי ומרים את מבטי אליו.

״אני באמת אוהב אותך ואני שמח שאת תהיי אמא של הילדים שלי ולא בוגדת בת עשרים וארבע. אני מקווה שאת חושבת ככה.״

״אני חושבת ככה, אנדריי.״

״יופי.״

הוא אוחז בסנטרי ומנשק אותי נשיקה עמוקה, ארוכה, מובטחת. הרגשתי את הערכה שהוא מעביר לי באנרגית הנשיקה. אני חושבת שהוא באמת השתנה וראיתי את זה.

Dear old friendWhere stories live. Discover now