Dear old friend

פרק 14- תני לי לתקן

יומיים אחר כך, יום ראשון, 8.1.2022

יומיים עברו מאז השיחה האחרונה שלי עם אנדריי. הוא הבין שהוא לא יכול לתקן את מה שעשה. אין הזדמנות שנייה במקרה הזה, במיוחד כשהוא ידע מה הוא עושה.

ביום שישי כשחזרתי עם מרגו ואחרי שניהלתי שיחה אישית עם אנדריי בלובי בבניין נסעתי באותו לילה לבית החולים כמו שהבטחתי למרגו שאעשה. השגחתי על תומס ועשיתי כל מה שרצה. הבאתי לו מים ועזרתי לו לאכול. המצב בקושי השתפר אבל זה כי הוא זקוק למנוחה של עשרות ימים.

כרגע השעה תשע בערב וההורים שלי עדיין בעבודה. לא יצא לי לראות אותם הרבה בימים האחרונים ולרגע הרגשתי כאילו הקשר שלנו נפרם. אני יודעת שזאת רק הרגשה. אין להם זמן להיות בבית.

מילי בחדר שלה עם קונור, לנה נסעה ל״משפחה שלה״ ואת זה הבנתי כששמעתי אותה מדברת עם המאהב שלה אתמול בלילה והבנתי שהיא מספרת לאנדריי שהיא נוסעת למשפחה שלה ובעצם היא נוסעת אליו. אני באמת נגעלת.

לקחתי בקבוק קולה עם כוס מלאה בקרח ויצאתי למרפסת. האוויר מעולה ויש בריזה טובה. אלה השעות הכי טובות, ובמיוחד שתשע בערב אצלנו מרגיש כמו שתיים-עשרה בלילה בהתחשב בעובדה שהבית חשוך וכמעט ריק מאנשים.

ההורים שלי יודעים שתומס בבית החולים כי מרגו סיפרה להם ולמילי כשהיא ישנה כאן אצלי ונסענו יחד לבית החולים בבוקר. הם הבטיחו לה שברגע שיהיה להם זמן הם יבקרו אותו ומילי רוצה לנסוע אליו מחר עם קונור. זה מדהים כמה שאנחנו אוהבים אותו והוא רק החבר של החברה הכי טובה שלי.

שפכתי את הקולה לכוס ושמעתי את הקפיצות הקטנות כשהקולה פגשו בקרח. החזקתי את הכוס ונענעתי אותה קלות כדי להקל על הקרח שימס קצת יותר מהר והקולה תהיה קרה.

אנדריי יצא למרפסת וסגר את הוילון ואז את חלון ההזזה, ככה שלא יראו את המרפסת מבפנים ומי יושב שם בתוכה.

הוא גורר כיסא ומתיישב לידי בשולחן העגול מעץ בקבוק מלא. תמיד פחדתי שיום אחד המרפסת תקרוס מרוב כל הדברים שיש בה בזמן שאני בתוכה ואני אפול למרפסת של השכן או במקרה הפחות נחמד, אפול אל מותי.

״ליזו, תני לי לתקן. עשיתי טעות.״

״זאת לא הייתה טעות ואתה יודע את זה.״

״אוקיי, זאת לא טעות. תני לי לתקן.״

אני לוגמת מהכוס ומביטה אל האופק. תפסתי בזווית הראייה בחורה רוקדת בחלון שלה. התמקדתי בה ולא באנדריי. בכל אופן היחס שלי לא מגיע לו אפילו.

״ליזו, למה את מתעלמת ממני?״

״אנדריי, למה אתה מציק לי?

אני משחקת איתו במשחקי המילים שהוא בחר להכניס לשיחה שלנו והפעם שנינו רציניים כך שזה הופך ליותר משעשע.