Dear old friend

פרק 13- לא היחידה

יום שישי, 6.1.2022, שעה: 10:00

״מרגו, תהיי עדינה. הוא רק יצא מניתוח.״

אני ומרגו הגענו עכשיו לבית החולים והודיעו לנו איפה נמצא החדר של תומס.
נכנסנו לחדר מאתיים ואחת ומרגו צעדה פנימה כדי לוודא שזה החדר הנכון. היא ראתה אותו שוכב במיטה והיא נראה כאילו מאה טון יושבים לה על הנשמה.

״בייבי...״ מרגו צעדה אליו במבט רך כאילו נולד להם תינוק. אני חייכתי למראה הסיטואציה ונתתי להם להיות ביחד כרגע. זזתי לצד השני של החדר ליד החלון.

הטלפון שלי צלצל והשם של אנדריי התנוסס על הצג. ״אני כבר חוזרת.״ הודעתי להם. הם התעלמו מנוכחותי כשיצאתי מהחדר.

מרגו
״מרגו?״ תומס הביט בי בעיניים עייפות ומרוקנות מכל אנרגיה. אלוהים אדירים. הוא נראה ממוטט ומותש. הוא הרגע עבר ניתוח ראש. צינורית העירוי שמחוברת לזרועו צבטה את ליבי. הוא כל כך חלש.

״כן, זאת אני. בייב, איך אתה מרגיש?״ לחצתי בעדינות על ידו הגדולה והשזופה.

״אני... עייף. אני לא מבין מה קרה ואיך כל התאונה הזאת-״

״ששש, אל תדבר. אתה צריך לנוח.״ ליטפתי את ידו ונישקתי אותה פעמיים. ״אל תתאמץ לדבר. מספיק לי לראות אותך. אני אוהבת אותך, תומס.״ רכנתי אליו ונישקתי את שפתיו היבשות והסדוקות. הוא נראה כאילו העיניים שלך כל רגע עומדות להיעצם. מסכן שלי.

אני רק רוצה לשפוך את הנשמה שלי עבורו ולספר לו שאני רוצה לחזור. אני רוצה אותו. אני צריכה אותו.

גררתי את הכיסא ליד מיטתו והתיישבתי.

״מרגו...״ שמי בקע מגרונו היבש.

״מה, בייב?״

״אני יכול מים?״

פלטתי אנחה מלאת רחמים וכאב. ״בטח שאתה יכול. אני אלך להביא לך, בייב.״ קמתי מהכיסא ויצאתי החוצה. ליזו עמדה שם ודיברה בטלפון.

ליזו
״מה אתה רוצה?״ עניתי לשיחה של אנדריי בצורה נחמדה להפליא. איך הוא מעז להתקשר אליי אחרי כל מה שעשה?

״ליזו.״ מרגו קראה לי ונעמדה לפניי. הבטתי בה בשאלה. ״אני יורדת לקנות לו מים. תשגיחי כאן, בסדר?״ אני מהנהת אליה והיא כבר מתקדמת ונעלמת משדה הראייה שלי.

״אני צריך אותך.״

״צריך אותי? אוקיי, ביי-״

״חכי, אל תנתקי.״

אני נושמת באיטיות ומחכה באדישות שידבר אף על פי שאני לא מתכוונת לעזור לו גם אם זה עניין של חיים ומוות. אני לא אסלח לו כל מה שעשה. גם מרגו ומילי לא.