We made it (L.S)

we made it-part 1

נק' מבט הארי-

קמתי היום בבוקר שוב לצעקות מהקומה למטה

אני לא יכול לסבול שאמא ואבא רבים,אבל זה הפך לסוג של שגרה כבר

התקשיתי לפתוח עיניים,הטחתי את הראש בכרית וכיסיתי את האוזניים במטרה לא לשמוע את הצעקות ולחזור לישון,זה לא עבד כל כך התרוממתי והתיישבתי בעייפות על המיטה,שיערי התפזר במהלך השינה אז הדבר הראשון שעשיתי הוא למשוך את הגומיה מהשיער ולמתוח אותו לקוקו מסודר,שפשפתי את העיניים תוך כדי הליכה לחדר מקלחת

צחצחתי שיניים ובאמצע אני שומע דפיקות על הדלת ״תפוס!״ צעקתי בעצבנות ״נו זה דחוף״ שמעתי את ג׳מה מהצד השני ״ג׳מה זה לא מעניין אותי,אמרתי תפוס!!!״ ״נו הארי רק דקה,שכחתי משהו בפנים״ התעלמתי ממנה ״נו הארי!!״ פתחתי את הדלת בעצבים ״מה את רוצה?!?!״ ״שכחתי את השפתון״ אמרה וחייכה חיוך קטן ״בשביל זה את מפריעה לי????״ שאלתי בעצבים ״כן,זה חשוב״ אמרה בחיוך מזלזל גלגלתי עיניים ודחפתי אותה לכיוון היציאה ״היה נחמד לדבר איתך״ אמרה תוך כדי שאני מתקשה להזיז אותה ״אני מעדיף לדבר איתך שאת לא מפריעה לי״ החזרתי לה,טרקתי את הדלת בפנייה ונעלתי בשביל לא לקבל עוד הפרעות והמשכתי בשגרת הבוקר שלי,שטפתי את פניי במים קרירים,ניגבתי אותן וישר פניתי לחדר.

נכנסתי ונעלתי את הדלת,שמתי על עצמי חולצה וירדתי לקומה התחתונה לאכול ארוחת בוקר.

איך שרגלי דרכה למטה שמעתי את הצעקות מפסיקות, "בוקר טוב" בירכתי את אמא וחייכתי חיוך קטן ומאולץ

"בוקר טוב יקירי" היא החזירה לי,בחרת להתעלם מאבא שלי, לא אהבתי אותו במיוחד

"בוקר טוב בן" הוא קרא לעברי מהסלון בזמן שאני מתקדם למטבח, נאנחתי והמשכתי למקרר

"הארי זה לא מנומס,תחזיר ברכה לאביך" אמא אמרה.

אני שונא שהיא מכריחה אותי לדבר איתו,אני לא מבין למה היא עדיין מדברת עם החלאה הזה

הסתובבתי בזריזות "בוקר טוב" אמרתי בהבעת פנים קרירה בטון עצבני וחזרתי במהרה למקרר

אני עדיין שומע אותם מתווכחים בסלון,הם לא כל כך טובים בלשמור על ווליום נמוך.