נק' מבט לואי-
עבר כמעט שבוע מאז הפעם האחרונה שהייתי במאפייה,הרגשתי שאני לא מסוגל ללכת לשם,כל פעם שהסתכלתי על הבחור בדלפק אני הרגשתי שאני חוטא וזה הרגיש רע. אז כל השבוע הלכתי לכנסייה ליותר שעות מהרגיל,כדי לנקות את עצמי ולהרגיש טהור ,אני אוהב להרגיש טהור
היום יום ראשון מה שאומר שהיום אני ארגיש סופר טהור,סוף סוף אנחנו נלך כל המשפחה לכנסייה,חיכיתי לזה כל השבוע.דייזי ופיבי לא יודעות את זה אבל שהן לא באות לכנסייה אני מתפלל בשבילן שהאל ישמור עליהן שלא יפגשו כופרים שיגרמו להן לחטוא או משהו בסגנון.
קמתי מוקדם וישר הלכתי למקלחת,הפעם דפקתי בדלת כי דאגתי שיהיה מישהו בפנים. שאף אחד לא ענה לי פשוט נכנסתי לחדר מקלחת,הורדתי את החולצה והמכנס ונכנסתי להתקלח,רציתי להרגיש נקי לקראת היום,לא יודע למה אבל הייתה לי הרגשה מיוחד לגבי היום.
יצאתי מהמקלחת וכרכתי מגבת סביב לגופי,ניגשתי לכיור וצחצחתי שיניים.
יצאתי מחדר האמבטיה והלכתי לכיוון החדר,נכנסתי וסגרתי את הדלת,הורדתי ממני את המגבת ולבשתי בוקסר,מעל שמתי מכנס בצבע תכלת וחולצה בצבע לבן עם פסים אפורים,מאוד אהבתי את החולצה הזאת.
ירדתי למטה וראיתי שאמא מארגנת שולחן לארוחת הבוקר,עזרתי לה לארגן דברים אחרונים וכולנו התיישבנו מסביב לשולחן,החזקנו ידיים ועצמתי עיניים ושמעתי את אבא מברך "אל יקר,אנו מודים לך על האוכל שנמצא בשולחנינו ואנו מבקשים שתברך את הידיים שהכינו אותו" "אמן" כולנו קראנו ועזבנו את הידיים והתחלנו לאכול. תמיד בארוחות היה שקט כי אף אחד לא העז לדבר מאז אותה פעם שלוטי הציעה לדבר בארוחה ואבא שלח אותה לחדר ואסר עלייה לאכול איתנו במשך שבוע.
כולם הרימו את הצלחות שלהם וסידרנו את השולחן,עזרתי לאמא עם הכלים כי לא רציתי שתרגיש עמוסה. אחרי שסיימנו כולנו יצאנו החוצה ונסענו לכנסייה.
הגענו בדיוק בזמן לתפילה,נכנסנו פנימה ואני ואמא כמובן ישבנו בשורה הראשונה לבד,לוטי דייזי ופיבי ישבו שורה מאחורינו.
התפילה היום הייתה ממש ארוכה בגלל שזה יום ראשון אבל אני נהנתי מכל דקה,הרגשתי שכל מילה שהכומר אומר מנקה את חטאיי יותר ויותר,ולא משנה מה אני תמיד מרגיש אשם בגלל מה שקרה אז לפני המון שנים,לא משנה כמה זמן יעבור אני תמיד ארגיש אשם.
יצאנו החוצה וראיתי את ליאם,ישר הלכתי עליו ורציתי לדבר איתו
"היי" אמרתי לו "היי לואי" הוא החזיר לי וחייך "אז...מה קורה איתך?" שאלתי אותו "רגיל כזה אתה יודע..אמא שלי אתמול קנתה בית חדש" הוא אמר ונשמע מתלהב קצת "או זה נהדר,אני שמח בשבילה,איפה הבית?" שאלתי אותו "במורד הרחוב שלך,אנחנו נהיה שכנים עכשיו" הוא אמר ושמח "איזה יופי" אמרתי וחייכתי "טוב.שכנים חלקית,חצי מהזמן אני אבלה אצל אבא שלי וחצי אצל אמא שלי" הוא אמר וגירד בעורפו "אני שמח בשביל אמא שלך" אמרתי וטפחתי על כתפו,המשכנו לדבר עוד קצת ואז ראיתי שני גברים מתקרבים לעברנו אחד גבוה עם שיער אסוף,נראה שרירי וגדול, והשני קצת יותר נמוך ממנו ופחות שרירי עם שיער קצר.ככל שהשניות עברו הבנתי שהם באים אלינו ולא הבנתי מה מתרחש. טפחתי לליאם על הכתף ואמרתי לו "תראה אני חושב שהם באים לעברינו".היה שקט והוא לא ענה לי,ככל שהם התקרבו יותר ויותר פרטים נחשפו עליהם,ולבסוף שהם היו במרחק קצר מאיתנו הכל התחבר,זה היה הבחור מהדלפק.
הסתכלתי עליו ונשימתי נתקעה,ליבי פעם בחוזקה והרגשתי את כפות ידיי מזיעות,הבטן שלי התהפכה בחוזקה והרגשתי אותה מתכווצת.
מה לעזאזל הוא עושה כאן ולמה הוא וחברו פונים לעברי לעבר ליאם.
"א-אני צריך לדבר עם ליאם" הבחור השני אמר,עורו היה שחום ושזוף יותר,שיערו היה שחור והיה קצר יותר נמוך מהבחור בדלפק,הבטתי בו והנהנתי,בזמן שהם הלכו והתרחקו הבחור בדלפק התיישב לידי ואני נרתעתי מעט.
"ה-היי,אני הארי,א-אנחנו נפגשנו קודם,אני עובד במאפיה הזאת בעיר" הוא אמר והבחנתי שהוא מזיע מעט,בהיתי בעיניים הירוקות והמרהיבות שלו,הרגשתי מנותק לרגע מהעולם אך מיד השפלתי את מבטי
"א-אני לואי" אמרתי לו בחזרה הוא גיחך "אני יודע,אני הגשתי לך מאפים השבוע" הוא אמר "אם אתה יודע,למה קראת לי ג'יידן בדלפק?" שאלתי וחייכתי "או זה"הוא אמר וגירד בעורפו "זה היה מטופש,אני לא יודע למה עשיתי את זה בכלל,אני מצטער" הוא אמר והשפיל מבט "לא לא הכל בסדר,פשוט תהיתי לעצמי כל השבוע למה זה קרה-" ומיד עצרתי לדבר כי הבנתי שאמרתי דבר מטופש,למה אמרתי לו שחשבתי על זה כל השבוע "בכל מקרה.." הוא אמר "לראות אותך במשמרת היה נחמד,אתה היית הלקוח הכי נחמד שלי" הוא אמר והרגשתי את לחיי מסמיקות "א-אז בכל אופן,מה אתה עושה פה ומאיפה אתה מכיר את ליאם?" שאלתי "אני לא מכיר אותו,טוב בקושי,הבחור שהיה איתי קוראים לו זאין,הוא החבר הכי טוב שלי ובוא נגיד שהיה ביניהם משהו קטן והם עכשיו מנסים להשלים" הוא אמר לי "או הבנתי,אתה בא לכנסייה כל יום?,פשוט אף פעם לא ראיתי אותך קודם" שאלתי אותו "לא,אני הגעתי לפה היום עם זאין כי ידענו שליאם יהיה פה,אני לא דתי בכלל ואני לא כזה מאמין" ליבי צנח,לא מאמין?? איך אפשר לא להאמין באל "או,אני אתפלל בשבילך" אמרתי וחייכתי בדאגה "אין צורך,אני לא צריך הגנה של אל מזויין" הוא אמר,הייתי המום מגסות הרוח שדיבר בה,ועוד מול כנסייה,הרגשתי חוטא שבהיתי בעיניים האלה,כאילו הוא דורש שאסתכל בהן,הרגשתי טוב ורע בו זמנית,לא חיבבתי את השילוב הזה.
ראיתי את ליאם וזאין חוזרים וזאין סימן להארי ללכת "אז,זה הסימן שלי ללכת" הוא אמר וקם "כן..." אמרתי "להתראות ג'יידן" הוא אמר וחייך חצי חיוך כאילו הוא מנסה לעצבן אותי בכוונה "זה לואי!" צעקתי לו והוא הסתובב וחייך,הרגשתי את לחיי מאדימות ואת החיוך שנמרח לי על הפנים ומיהרתי להוריד אותו
אני מרגיש כל כך רע אבל כל כך טוב,מה קורה פה?
YOU ARE READING
We made it (L.S)
Romance"הצלחנו" "כן...הצלחנו" גמור!! סיפור זה כולל *אזהרת טריגר (אלימות פיזית,אונס) *תוכן מיני *ומלא מלא מלא מלא לארייייייייייי
