We made it (L.S)

we made it-Part 16

נקודת מבט הארי-

קמתי בבוקר והיה שקט,שקט מידי.

רצתי למטה וראיתי את אמא, "הוא עשה לך משהו?איפה הוא?" שאלתי אותה והחזקתי בכתף שלה,הייתי מודאג. "הארי,הוא יצא בלילה לבר ועוד לא חזר" היא אמרה והשפילה את המבט שלה,כאילו היא מתביישת בו.

"מה?" שאלתי אותה,"כן ה-הוא עוד לא חזר" היא אמר והקול שלה רעד,"או" אמרתי לה ולא היו לי מילים,הרגשתי את העצבים בגוף שלי,שנינו הבנו אותו דבר,הוא לא נשאר בבר,לא הוא בבית,פשוט בבית של אישה אחרת.

"אמא" אמרתי וניגשתי לסלון, "איך את?" שאלתי אותה וליטפתי בעדינות את הכתף שלה והתיישבתי לידה.

הבן זונה הזה.אני אכסח לו את הצורה.

"אני ב-בסדר הארי" היא אמרה וניגבה את הדמעות מהעיניים שלה.כל כך כואב לי לראות אותה ככה,היא כל כך אוהבת אותו מסיבה לא ברורה והוא מתייחס אלייה כמו זבל,הוא מתייחס אלייה כמובן מאליו,כי הוא יודע שהיא תמיד תסלח לו,זה פאקינג משגע אותי, אני לא יכול יותר,אני צריך שהיא תעזוב אותו,הוא גורם לה לכל כך הרבה כאב,פיזי ונפשי.

לא אכפת לי ממה שהוא עושה לי,הוא פוגע בה וזה קורע לי את הלב,המניאק הזה מתייחס אליה כמו חרא והיא האישה הכי טובה בעולם,אני לא מכיר מישהי עם לב יותר גדול משלה.

"אמא זה רציני,בבקשה תדברי איתי" אמרתי לה והיא לא הפסיקה לבכות,היה שקט לכמה רגעים,היא פתחה את הפה אבל לא יצאו מילים,ראיתי שהיה לה קשה לדבר על זה. "הארי אני לא יודעת מה לעשות יותר,אני יודעת בדיוק איפה עכשיו ומה הוא עושה,אבל בכל זאת אני כל כך אוהבת אותו" היא אמרה והקול שלה נשבר מהדמעות. "אמא אין בזה שום היגיון" אמרתי לה, "הארי באהבה לא חייב להיות היגיון" היא אמרה לי וחיבקה אותי, "שהוא יחזור אני אנסה לסדר איתו הכל,בבקשה אל תתייחס לדברים שהוא אומר לך,אתה יודע שאני אוהבת ומקבלת אותך לא משנה למי אתה נמשך" היא אמרה לי ועזבה את החיבוק.

הרגשתי טוב לרגע,כל הבעיות נעלמו לשנייה,היא לקחה אותן,נתנה לי את החיבוק שהייתי צריך,החיבוק החם והאוהב שהייתי כל כך זקוק לו.

"אמא חכי פה רגע" אמרתי לה ועליתי למעלה מהר,פתחתי את המגירה של השידה שנמצאת ליד המיטה שלי,הזזתי דברים וראיתי את זה.

לקחתי את זה וירדתי עם זה למטה מהר.

"אמא,בבקשה תחשבי על זה" אמרתי לה והגשתי לה ערימת דפים גדולה ושמנה.

אלה היו מסמכי גירושים.

אני הדפסתי אותם ממש ממזמן ותמיד חיפשתי את הזמן הנכון לתת לה אותם,זה הרגיש כמו עכשיו. "א-אוקי הארי,אני אחשוב על זה,מבטיחה לך" היא אמרה ונתנה לי עוד חיבוק,הרגשתי שוב אותו ילד קטן בן שמונה,שהוא עצוב ואמא שלו מחבקת אותו בשביל לקחת את כל הכאב שלו,וזה עבד.