We made it (L.S)

we made it-Part 39

הערות כותבת-אימלה אני בשוק שהגענו ל2,000 צפיות על הפאנפיק,זה פשוט הזוי,תודה ענקיתתתתת!!!!

מקווה שתהנו מהפרק

💚💙אל תשכחו להצביע ולהגיב

נק' מבט לואי-

התעוררתי מוקדם בבוקר לצליל של השעון המעורר שלי,התעלמתי ממנו.

"לואי,השעון" שמעתי קול חלש ועמוק מהצד השני במיטה,הארי גם קם בגללי, "אני מצטער" הרמתי את היד שלי וכיביתי את השעון שבטלפון שלי,התיישבתי על המיטה ושפשפתי את העיניים, "מה קרה?" הארי שאל שוב באותו קול עמוק וצרוד, "אני חייב לקום לכנסייה" אמרתי והוא לא הגיב,הוא כנראה חזר לישון,פתחתי את העיניים שלי והסתובבתי עליו,הסתכלתי עליו ישן,כל כך רגוע ושליו,השיער שנופל לו על הפנים והכתפיים בצורה מושלמת,הפה שלו מעט פתוח ומוציא נשימות רכות,הוא כל כך יפה ככה.

"אני מצטער" אמרתי בלחש ורכנתי לנשק אותו נשיקה זריזה על המצח.

קמתי מהמיטה ללא כל טיפה של כוח והתקדמתי לכיוון השירותים כדי להתארגן.

צחצחתי שיניים,סירקתי מעט את השיער שלי שהתבלגן במהלך השינה,הסתכלתי במראה ופלטתי אנחה קטנה.

נכנסתי לחדר כדי להחליף בגדים,זה לא מפריע לי שהארי פה כי הוא ישן עכשיו,הורדתי את המכנס והחולצה שלי ונשארתי עם בוקסר לבנים.

מהר שמתי חולצה כחולה ומכנס טרנינג אפור,נכון שזה לא הכי מרשים או ייצוגי לכנסייה אבל אין לי כוח להשקיע כבר,אני לא בטוח כבר עד כמה אני מרגיש מחובר לדת,אתמול כמעט שכחתי לברך על האוכל שלי,אני משקר להורים שלי על בסיס קבוע,אני יוצא עם גבר, ואני שותה אלכוהול לפעמים,אני כבר לא יודע מה לחשוב.

שרכתי את השרוכים של נעלי הסניקרס הלבנות שלי וקמתי מהכיסא,עמדתי ליד הדלת ופתחתי אותה,הייתי כבר עם חצי גוף בחוץ,הסתובבתי לתת מבט אחרון בגבר היפה ששוכב במיטה שלי,ישן ושליו,מסתכל בקנאה,כל כך מקנא,אני רק רוצה להישאר איתו פה,ואני כל כך שונא את העובדה שאני צריך ללכת כל יום מחדש.

יצאתי החוצה וסגרתי את הדלת,דמעה זלגה לי מהעין רק כי ידעתי עד כמה הוא שונא את העובדה שהוא מתעורר לבד,עד כמה הוא מיואש ופגוע מזה כל פעם מחדש,גם אם הוא לא אומר לי את זה במילים,אני יודע.

...

הגענו לכנסייה והתיישבנו בפנים,ישבתי ליד אמא כי היא הכריחה אותי,הכומר התחיל לשאת את התפילה ואני הרגשתי את השנאה בגוף שלי מתחילה לעלות.

אני כבר לא מרגיש כמו פעם,פעם הכנסייה הייתה מקום בטוח בשבילי,כמו בית שני,הרגשתי מוגן ובאמת הרגשתי מחובר לדת,עכשיו אני לא מרגיש ככה יותר.

מאז שהכרתי את הארי אני הבנתי מה באמת הדת עשתה לי,היא גרמה לי להיות בתוך כלא נפשי,היא הרחיקה אותי מהעולם שבחוץ,אני לא ידעתי כלום על מה שקורה,לא ידעתי מה זה לאהוב,לא ידעתי איך זה מרגיש להיות נאהב,לא ידעתי איך זה מרגיש שמישהו מקבל אותך, אבל עכשיו עם הארי,יש לי הכל.אני מרגיש הכי נכון וטוב עם עצמי,בלי מסכות,בלי שקרים,ואני מחכה ליום שאני אצא מול ההורים שלי,כי אז אולי אני ארגיש כמו עצמי גם בבית.