We made it (L.S)

we made it-Part 45

נק' מבט הארי-
התעוררתי בבוקר והדבר הראשון שעשיתי הוא לקום מהספה המזעזעת הזאת,כל כך כואב לי הגב.
יצאתי מהסלון והחזקתי בגב שלי בזמן שעליתי למעלה.
נכנסתי למקלחת וצחצחתי שיניים.שטפתי פנים,סירקתי את השיער שלי והשארתי אותו פזור.
וידאתי שהדלת נעולה והתחלתי להוריד את הבגדים שלי,נכנסתי להתקלח.
כל המקלחת הראש שלי היה ריק ממחשבות,כנראה בגלל שהשעה יחסית מוקדמת.אני באמת לא מצליח לחשוב על כלום.
יצאתי מהמקלחת מלא באדים,כרכתי מגבת מסביב לגוף שלי ויצאתי לכיוון החדר שלי,פתחתי את הדלת ונבהלתי כל כך שסגרתי אותה בחזרה.
שיט.
לגמרי שכחתי שלואי ישן פה,איך אני אביא לעצמי בגדים.
נכנסתי בשקט והלכתי לארון,הוצאתי מכנסי טרנינג,חולצה לבנה פשוטה,ובוקסר.
יצאתי בשקט מהחדר וסגרתי את הדלת בעדינות.
התלבשתי וירדתי חזרה למטה.
בזמן שהכנתי לי קפה המוח שלי התחיל  לתפקד ולחשוב,כל השאלות מאתמול רצו לי בראש.
אני עדיין לא יודע מה הוא עשה פה,למה הוא הגיע דווקא לכאן,אני יודע שיש לו את ליאם,למה הוא בחר לבא לפה.
מעניין מה קרה בבית שלו שהוא עזב,אני באמת לא מבין מה קרה.
סיימתי לשתות את הקפה שלי ורציתי להכין ארוחת בוקר,פנקייקים.
קמתי למקרר וראיתי שאין ביצים וסוכר,וקמח,ונגמר החלב,בקיצור אני צריך ללכת לסופר.
עליתי לחדר שלי לראות אם לואי התעורר,פתחתי את הדלת בשקט וראיתי שהוא עדיין ישן, שוכב על הגב מכוסה בשמיכה כמעט עד למעלה,השיער מכסה לו את כל הפנים.
חייכתי חיוך קטן,הוא כל כך יפה ככה.
לקחתי פתק ועט מהשולחן שלי והתחלתי לכתוב לו פתק,שיראה שהוא יקום.
הנחתי את הפתק מעל הטלפון שלו ויצאתי החוצה,לקחתי כסף ומשקפי שמש ויצאתי ברגל לסופר.
...
אחרי קניות משעממות להחריד התחלתי להתקדם הביתה.
כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא לואי,מעניין אם הוא התעורר,אולי הוא התחרט ואני אחזור הביתה והוא לא יהיה שם,עד שהוא כל כך קרוב אני לא יכול לאבד אותו שוב.
נכנסתי פנימה מהר והתחלתי ישר להכין את הפנקייקים.
לאט לאט הצטברה ערימה של פנקייקים על הצלחת שליד המחבת,אני חייב להגיד שזה מריח פשוט מדהים.
המשכתי להכין את שארית הבלילה של הפנקייקים,לואי עדיין לא התעורר.
התחלתי לסדר את השולחן,הנחתי צלחת ולידה סכין ומזלג,שוקולד,ועשיתי לעצמי עוד קפה. התחלתי לאכול וכל מה שחשבתי עליו היה לואי,אני לא יכול ככה יותר,כל השאלות שמציפות אותי,הכל כל כך מעורפל ולא ברור.
לא לקח הרבה זמן וסיימתי לאכול,קמתי לפנות את כל הכלים שלי לכיור ולשטוף אותם.
אחרי שסיימתי לשטוף כלים התקדמתי לכיוון הסלון,שעברתי ליד המדרגות הסתובבתי לכיוון החדר שלי,מתלבט אם לעלות או לא.
ממש נבהלתי שראיתי את לואי עומד ליד הדלת,לא שלטתי בזה והפה שלי התחיל להתעקם לחיוך קטן.
הוא ירד למטה בריצה,שהוא הגיע אליי הוא חיבק אותי כמו שלא חיבק אותי בחיים,הוא חיבק אותי כל כך חזר שפחדתי שהוא ישבור לי משהו.
בלי לחשוב יותר מידי חיבקתי אותו גם,עטפתי את כולו,התגעגעתי כל כך לחיבוקים שלנו,הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת כל כך חזק והלב שלי מאיץ,התגעגעתי לתחושה הזאת כל כך.
עמדנו באמצע הבית שלי,מחובקים,אני עדיין לא יודע למה הוא רץ אליי ככה או למה הוא ישן פה אבל אני מאוד מקווה שהוא יסביר לי הכל.
"עשיתי את זה" שמעתי אותו לוחש בזמן שהראש שלו קבור לי בתוך החזה.
הרגשתי מבולבל לרגע,מה הוא עשה,למה הוא חזר לפה.
חיברתי לאט לאט את כל הנקודות,לרגע הגוף שלי קפא מרוב ההלם שתקף אותי,אני לא מאמין שהוא עשה את זה.
"יצאת מהארון?" שאלתי וניתקתי את החיבוק כדי להסתכל עליו בעיניים,בעיניים היפות והכחולות שכל כך חיכיתי לבהות בהן שוב.
הוא הנהן באיטיות עם חיוך על השפתיים,אני לא מאמין,גם לי התפשט חיוך על השפתיים,זה מטורף.
"ל-לואי אני לא מאמין" אמרתי והוא הנהן,משכתי אותו לעוד חיבוק ארוך.
"אני כל כך גאה בך" אמרתי והרגשתי את הדמעות שלי שרוצות לצאת החוצה אבל החזקתי אותן,אני לא יכול להסביר עד כמה אני גאה בו,הוא עשה משהו מטורף.
אני יודע כמה הוא פחד מהמשפחה שלו,אבל הוא בכל זאת עשה את זה,וזה מדהים.
לצאת מהארון דורש הרבה אומץ,במיוחד במשפחה כמו שלו,שהוא ידע מראש שהם כנראה לא יקבלו את זה בקלות,אבל הוא עשה את זה,והוא רק מוכיח לי כל פעם מחדש עד כמה הוא אמיץ וחזק,זה פשוט מטורף.
ניתקנו את החיבוק ופשוט בהינו אחד בשני,אני ישר התחלתי לחייך והוא חייך אחריי, "הכנתי פנקייקים,אתה רעב?" שאלתי והוא הנהן,הוא הלך למטבח ואני הלכתי לסלון.
הוא סיים לאכול והוא התיישב לידי,הושטתי את היד שלי על הברך שלו והוא הסתובב בפתאומיות.
"למה הגעת לכאן אתמול? ואתה לא אמור להיות עכשיו בכנסייה?" שאלתי בישירות,אני יודע עד כמה הדת חשובה לו,בגלל זה הייתי מופתע שהוא ירד למטה,אני הייתי בטוח שהוא בכנסייה.
"זה קצת מסובך..." הוא התחיל להגיד בהיסוס, "אני מקשיב" אמרתי לו בקול הכי מנחם שיכולתי להוציא,אני רוצה שהוא ירגיש בנוח לספר לי הכל.
"אחרי שרבנו,התמוטטתי,היה לי ממש קשה,כי ידעתי שצדקת" הוא אמר והשפיל את המבט שלי,הרגשתי צביטה בלב,ידעתי עד כמה פגעתי בו ואני שונא לחשוב שעשיתי משהו כזה מזעזע למישהו שאני כל כך אוהב.
"החלטתי שאני חוזר לדת והפעם כמו שצריך,הלכתי כל יום לכנסייה,התפללתי מחוץ לשעות הכנסייה,כל היום קראתי בתנ''ך,ועוד כל מיני דברים" הוא אמר ואני הייתי קצת מופתע. "למה שתעשה את כל זה?" שאלתי אותו,אני זוכר שהוא לא מת על הכנסייה והדת וכל הבולשיט הזה, "הרגשתי שאם אני אחזור לדת אלוהים יסלח לי על הכל" הוא אמר ואני הייתי קצת מבולבל, "הוא יסלח לי עלינו" הוא המשיך ואמר בשקט,כיאלו הוא מתבייש במעשה שלו, אני לא אמרתי כלום ורק עיכלתי הכל.
"כל השבוע שהייתי עמוק בתוך הדת הרגישו נוראי,הרגשתי כיאלו אני משקר לעצמי,כיאלו אני כלוא בתוך כלא שאין לי דרך לצאת ממנו.שנאתי כל שנייה מזה,שנאתי את ההורים שלי,שנאתי את הכומר,ויותר מהכל שנאתי את עצמי" הוא אמר ולקח נשימה עמוקה, "שנאתי שאתה לא איתי,היה לי כל כך קשה להתמודד עם הכל לבד,ושנאתי את העובדה שוויתרתי עלייך בכזאת קלות.." הוא אמר ונפלה לו דמעה מהעין,העלתי את היד שלי ללחי שלו ומחיתי את הדמעה,הוא חייך חיוך קטן והשעין את הפנים שלו לכיוון היד שלי,הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת כל כך חזק.
״אתמול לא יכולתי לשאת את זה יותר,באמצע התפילה פשוט התחרפנתי ויצאתי בסערה מהכנסייה״ הוא אמר ואני הייתי בשוק,זה לא מתאים לו בכלל, ״ישבתי מאחורי הכנסייה ובכיתי,היה לי ממש קשה״ הוא המשיך.
״באותו יום פשוט הסתגרתי בחדר,לא הסכמתי לצאת,שהייתי בחדר עשיתי עם עצמי קצת חשיבה, והגעתי למסקנה שאני חייב לצאת מהארון,זה לא הגיוני שאני אמשיך לשקר לכל כך הרבה אנשים שיקרים לי ובעיקר לעצמי״ הוא אמר ואני הרגשתי את הגאווה שמציפה אותי.
״ירדתי למטה,הייתי כל כך מתוח ולחוץ.ופשוט סיפרתי להם״ הוא אמר,לא הצלחתי להבין לפי הטון שלו אם הוא שמח או עצוב.
״איך הם הגיבו?״ שאלתי ואחזתי ביד שלו,שילבתי בין האצבעות שלו,הרגשתי דקירות חזקות בבטן.
״אבא שלי לקח את זה ממש קשה,הוא אמממ... הוא אמר שאני לא הב-בן שלו יותר...״  הוא אמר וגמגם מעט,הרגשתי את העצבים עולים לי בגוף,חתיכת אידיוט.
״מה!?״ צעקתי והייתי כל כך עצבני, ״הארי אל תעשה מזה סיפור,אני מניח שעדיף לי בלי אבא מאשר אבא שישנא אותי״ הוא אמר וניסה להרגיע אותי,יש בזה פואנטה אבל עדיין זה כל כך מטומטם שאבא שלו מכחיש את הקיום של הבן שלו רק כי הוא נמשך לגברים,אידיוט.
״הוא גירש אותי מהבית,שיצאתי חשבתי לאן לבוא,והדבר שהרגיש לי הכי נכון הוא לבוא לפה,פחדתי שלא תיתן לי לישון פה אבל עדיין החלטתי לבוא... ובכנות,ממש התגעגעתי אלייך״ הוא אמר וחייך,הוא הרים את המבט שלו והסתכל עליי בעיניים עמוקות ומלאות תקווה,חייכתי אליו בחזרה וכל כך רציתי לנשק אותו באותה שנייה,אבל אני לא יודע עד כמה זה חכם,בכל זאת,הוא זה שנפגע ממני,אני חושב שזה צריך לבוא ממנו.
״מה אם אמא שלך?״ שאלתי, ״היא לא אמרה כלום״ הוא אמר ומשך בכתפיים שלו,קצת מוזר אבל בסדר.
״מה עם הדת?״ שאלתי והייתי מאוד סקרן, הוא לקח נשימה עמוקה, ״אני כנראה ארד מכל הנושא של הדת, אני מרגיש שם בכלא נפשי,ואני לא צריך את זה יותר,פעם זה היה המגן שלי,אבל פגשתי אותך,אתה המגן הכי טוב שיכולתי לבקש״ הוא אמר ואני חייכתי חיות ענק, ״אז זה אומר שטכנית אנחנו גרים ביחד עכשיו?״ שאלתי וחייכתי חצי חיוך, הוא צחק, ״אני מניח,אני אתה ואמא שלך״ הוא אמר ואני צחקתי.
״האמת שתכננתי ללכת היום לראות דירות,רוצה אולי לבוא איתי?״ שאלתי בתקווה שהוא יגיד כן, ״אני אשמח,גם ככה אני עובר איתך לא משנה מה״  הוא אמר וחייך,עדיין לא הבנתי בדיוק איך אנחנו מבחינת מערכת היחסים שלנו אבל אני מניח שאני אגלה בהמשך.
שנינו התארגנו ויצאנו מהר לכמה דירות שראיתי במודעות בעיתון.
...
חזרנו הביתה ונפלנו ביחד על הספה בישיבה מעייפות,זה אכן היה יום מתיש.
״זה היה מעייף ממש״ הוא אמר ושבר את השקט שהיה בחדר, ״לגמרי״ חיזקתי את הטענה שלו.
אחרי בערך רבע שעה של שקט שפשוט צפינו בטלוויזיה החלטתי לקום להכין אוכל, ״רוצה לאכול?״ שאלתי והוא הנהן.
קמתי מהספה והוא קם אחריי, ״מה להכין?״ שאלתי שהגענו למטבח.
״יש לי רעיון אבל זה ישמע מוזר״ הוא אמר ואני דאגתי טיפה,יכולים להיות לו רעיונות הזויים.
״זה חזה עוף ממולא במוצרלה,עטוף בחזיר,בתנור,עם פירה בצד ורוטב״ הוא אמר ואני היססתי קצת אבל דווקא יכול להיות שזה יצא ממש טוב.
התחלתי להוציא את הדברים והוא ישב עם השיש לידי וצפה בי.
הכנסתי את העוף לתנור והתחלתי להכין את הפירה והרוטב.
עקבתי לפי המתכון שהוא הקריא לי מהראש,ערבבתי את הרוטב ולקחתי כף מעץ,לקחתי טעימה מהרוטב לעצמי,זה יצא נחמד.
טבלתי את הכף שוב ברוטב ונתתי לו לטעום, ״טוב באופן מפתיע״ הוא אמר ואני הסתובבתי אליו,מופתע, ״סליחה,אתה אומר שאני לא יודע לבשל??״ שאלתי אותו בהלם, ״לא מה פתאום״ הוא כל כך מהר שלא הספקתי לעקוב,והתחיל לצחוק,אידיוט, ״רק הבוקר הכנתי לך פנקייקים״ אמרתי ושילבתי ידיים, ״והם היו מצויינים״ הוא אמר וצחק,אני לא מאמין, ״כנראה שמישהו ישן על המדרכה היום״ אמרתי וגלגלתי עיניים והסתובבתי חזרה לסיר, ״סליחה האז אתה מבשל מדהים״ הוא אמר,חייכתי חיוך רחב,כל כך הרבה זמן לא שמעתי מישהו קורא לי האז,וכל כך התגעגעתי שהמישהו הזה זה הוא.
כל האוכל היה מוכן ובזמן שאני מעכתי את הפירה לואי סידר את השולחן.
ישבנו לאכול ושמעתי שאמא שלי חונה את האוטו שלה, ״שיט לואי,זאת אמא שלי,אני מקווה שאתה מוכן לפגוש אותה״ אמרתי בלחץ וראיתי שהוא נכנס גם לפאניקה, ״מה״ הוא אמר ונכנס ליותר פאניקה.
״הכל בסדר,תנשום עמוק״ אמרתי וקמתי מהשולחן,יצאתי מהדלת ומשכתי את אמא קצת אחורה.
״מה הארי?״  היא שאלה בלי סבלנות, ״אמא תקשיבי,לואי אצלי״ אמרתי לה והיא הייתה קצת מבולבלת ומופתעת, ״מה? לא רבתם?״ היא שאלה, ״כן,הוא יצא מהארון,ההורים שלו זרקו אותו מהבית אז הוא הגיע לכאן אתמול בלילה,והוא ישאר איתנו,אין לו איפה להיות״ ניסיתי להסביר לה כמה שאני יכול בקצרה,היא נראתה כיאלו היא מבינה הכל.
״הוא ממש בלחץ שהוא פוגש אותך,בבקשה תהיי איתו קלילה,אני אוהב אותו ואני לא רוצה לאבד אותו שוב״ אמרתי לה והתחננתי בפנייה,היא צחקה וטפחה לי על הכתף.
שנינו נכנסו פנימה וראיתי שלואי ממש בלחץ.
״ה-היי גברת סטיילס״ הוא אמר וגמגם קצת,הוא הושיט את היד ללחוץ אותה אבל היא לא עשתה את זה. היא חיבקה אותו.
ראיתי שהוא היה מופתע מזה וזה הצחיק אותי כל כך. היא התיישבה איתנו לאכול והיא לואי דיברו קצת.
״לואי היה תענוג לפגוש אותך סוף סוף״ היא אמרה וקמה השולחן, ״גם אותך גברת סטיילס״ הוא אמר וזה הצחיק אותי, ״אתה יכול לקרוא לי אן״  היא אמרה עם חיוך ענק, ״ אין בעיה אן,לילה טוב״ הוא אמר והיא הנהנה ועלתה למעלה.
״היא חמודה״ הוא אמר וחייך, ״אמרתי לך שאין ממה לדאוג״ אמרתי לו וקמנו לסלון.
...
״הארי אני עייף״ הוא פלט בזמן הסרט שראינו, עצרתי את הטלוויזיה והסתכלתי עליו, ״תעלה לישון״ אמרתי והוא נראה קצת מאוכזב.
״א-אתה יכול לבוא ל-לישון איתי?״ הוא שאל בביישנות וזה גם לי לחייך,אני שמח שהוא רוצה שאני אשן איתו, ״חיכיתי שתשאל״ אמרתי והוא קם ומשך אותי מהספה,בדרך למעלה הוא חיבר בין האצבעות שלנו,הרגשתי דקירות בבטן וחייכתי חיוך ענקי.
עלינו למעלה ונכנסנו ביחד למיטה,הוא בשמאל ואני בימין.כמו תמיד.
ישבנו על המיטה והסתכלנו אחד על השני,הרבה זמן.
״הארי,אני לא מוכן לוותר עלייך,אני אוהב אותך״ הוא אמר,הרגשתי שהלב שלי מחסיר פעימה,רציתי לבכות אבל החזקתי את עצמי חזק מלעשות את זה.
״אני גם אוהב אותך,לא ידעתי אם תרצה לחזור איתי לזוגיות אחרי כל מה שהיה״ אמרתי בקול חלש, הוא העלה את היד שלו על הלחי שלי וליטף אותה, ״ברור שאני רוצה,אני כל כך מתגעגע״ הוא אמר והסתכל לי עמוק בעיניים,לא אמרתי כלום,לא שמתי לב והרגשתי את השפתיים שלו נגד שלי.
הנשיקה ששנינו חיכינו לה שבוע וחצי,שבוע וחצי שהרגיש כמו נצח.
הבטן שלי התהפכה כל כך חזק וקצב הלב שלי היה כל כך מהיר,התגעגעתי לזה.
התגעגעתי למגע החם של השפתיים שלו על שלי,לטעם המתוק שלו,לדרך בה השפתיים שלנו זזות באופן מושלם אחת נגד השנייה,לריח שלו,ופשוט להכל.
אני לא יכול להתחיל להסביר בכלל עד כמה הנשיקה הזאת הייתה מושלמת.
ניתקנו אותה לאט לאט והצמדתי את המצח שלי לשלו,פתחתי עיניים והסתכלתי על הגבר היפה שמולי,ושמחתי לדעת שהוא רק שלי.
״אני אוהב אותך״ אמרתי בלחישה ובקושי שמעו את הקול שלי,אבל ידעתי שהוא שמע.
״אני גם אוהב אותך״ הוא לחש ונישק עוד נשיקה מהירה ויבשה לשפתיים שלי.
שנינו נשכבנו על המיטה,עטפתי את כל היד שלי סביבו והצמדתי אותו קרוב אליי,הנחתי את הראש שלי בשקע בין הצוואר לכתף שלו ונתתי לריח שלו למלא לי את כל האף.
לילה טוב האז״ הוא לחש, ״לילה טוב ב-באר״ לחשתי בחזרה.
כל כך התגעגעתי להירדם ככה

שאלת הפרק-אתם חושבים שלואי באמת מוכן לעבור לגור עם הארי או שזה רק פיתרון זמני?
אל תשכחו להצביע ולהגיב💙💚💙💚