We made it (L.S)

we made it-Part 50

סוף סוף עברתי את המבחן אז אני חוזרת להעלות כל יום!!
תהנו:)))))
אני לא מאמינה שאנחנו כבר בפרק חמישים הפאנפיק,זה הזוי,תתכוננו לדברים טובים בקרוב!!

נק' מבט הארי-
כל הבוקר ארזתי דברים,סיימנו לארוז את כל הארון שלי והבגדים שלו,אנחנו לוקחים קצת דברים מהמטבח כמו סירים ומחבתות.
עד שנסיים עם הכל המובילים יגיעו כבר,הם אמורים לבוא ב-6 בערב,השעה עכשיו 4 אחר בצהריים,אנחנו נסיים עד אז.
אתמול אבא של לואי הרביץ לו מולי,אין ספק שעכשיו אני ממש שונא אותו,הוא אידיוט.
אם לואי לא היה שם הייתי מרביץ לו כל כך חזק.
כל הבוקר לואי היה במיטה,העין שלו כל כך נפוחה וכחולה,הוא כל הזמן אומר שהוא בסדר ושהוא יכול לעבוד אבל אני לא מרשה לו,הוא נפגע ומגיע לו לנוח.
ישבתי על הרצפה של המטבח ועטפתי מחבתות וסירים בנייר עיתון והכנסתי לארגז גדול. הייתי שקוע במחשבות ואז שמעתי את הדלת נפתחת,הסתובבתי מהר וראיתי את אמא. "שלום" היא אמרה אליי ואני חייכתי, "היום זה היום הגדול?" היא שאלה ואני הנהנתי,כל כך התרגשתי אבל כל כך נלחצתי בו זמנית.
זה צעד מטורף במערכת יחסים שלי ושל לואי ותמיד יש בי את הפחד הזה שאנחנו מתקדמים מהר מידי.אפילו לא שכבנו ואנחנו כבר עוברים לגור ביחד,אבל אני מוכן לחכות בשבילו,הוא מדהים כל כך שאני לא מרגיש שאני מחכה בכלל.
"אתה לחוץ?" היא שאלה אותי ואני לקחתי נשימה עמוקה, "כן...אבל אני אוהב את לואי ואני בטוח שהכל יסתדר" אמרתי והיא חייכה חיוך ענק וחיבקה אותי, "אתה כזה מתוק" היא אמרה ואני חייכתי במבוכה.
"אני עולה לנוח קצת,תעדכן אם אתה צריך משהו" היא אמרה ואני הנהנתי,היא נשקה ללחי שלי ועלתה למעלה.
דקה אחרי שהיא הלכה שמעתי את לואי יורד במדרגות.
"היי לאב" הוא אמר עם המבטא הבריטי הכבד שלו וחייך חיוך ענק,השיער שלו היה פרוע והוא נראה כיאלו הוא ישן קצת.
הוא נראה כל כך חמוד ככה.
"ישנת?" שאלתי והוא התיישב לידי,הוא הנהן את הראש שלו ואני חייכתי קצת,הוא השעין את הראש שלי על הכתף שלי ואני הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת מעט,הסתובבתי אליו והשקעתי לראשו וראיתי את החיוך שמתפשט לו על הפנים.
"תן לי לעזור לך" הוא אמר וקם ממני, "ממש לא,את פצוע" אמרתי והוא גלגל עיניים, "נו באמת הארי אני יכול לעזור" הוא אמר וניסה להגיע לארון,אני עצרתי אותו עם היד שלי וצחקתי כי הוא התאמץ כל כך לעבור אותי.
"בסדר בסדר" אמרתי והזזתי את היד שלי,הוא חייך ולקח מחבתות והתחיל לעטוף אותן בנייר עיתון.
...
אחרי בערך 20 דקות שעטפנו כלים סיימנו הכל וקמנו מהמטבח.
היינו בחדר שלי והתכרבלנו על המיטה,החלטתי להישאר בחדר הזה כמה שיכולתי עד שאני עוזב,הוא שכב על הגב ואני הייתי מעליו,רוב הגוף שלי היה על המיטה אבל הראש שלי היה על החזה שלו,הוא שיחק לי בשיער ואני הייתי עם עיניים עצומות,עם היד השנייה שלו הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו גם,הרגשתי כל כך בטוח ומוגן בין הזרועות שלו.
"אני לא מאמין שאנחנו עוברים לגור ביחד" הוא אמר ואני הרמתי את המבט שלי אליו,חייכתי עליו חיוך ענק,הוא צודק,אני גם לא מאמין,זה מטורף.
"אני מתרגש" אמרתי והוא חייך אליי,עליתי למעלה עד שהפנים שלו היו מול שלי,הנחתי נשיקה רכה על השפתיים שלו,הנשיקה הזאת מיד גררה התמזמזות אקראית.
"הארי המובילי... או,אני מצטערת" הדלת נפתחה ואמא שלי אמרה,מיד קפצתי מלואי והתיישבתי לידו,אני לא מאמין שהיא נכנסה בזמן שהתמזמזנו, "לא שמעת על לדפוק?" אמרתי וליקקתי את השפתיים שלי,חייכתי חיוך קטן כי עדיין היה להן את הטעם של לואי.
"מצטערת,המובילים פה" היא אמרה וחייכה,אני נכנסתי ללחץ מאוד מהר.
"תכניסי אותם" אמרתי לה והיא הנהנה והלכה,לא עברו 30 שניות וכבר חבורה של גברים נכנסו לי לחדר ולקחו את כל הארגזים,הארון,השולחן,הכל.
אחרי עשר דקות החדר שלי היה ריק,דמעה קטנה נזלה לי מהעין,עדיין קשה לי להיפרד מהמקום הזה,עברתי כאן כל כך הרבה.
אני ולואי דיברנו והחלטנו שאנחנו קונים מיטה חדשה,המיטה שלי דיי קטנה וגם אני החלטתי שבגלל ׳הזיכרון׳ של המזרון הזה עדיף לנו לקנות חדש.
עמדתי בפתח החדר,היד שלי הייתה מונחת על הכתפיים של לואי והוא החזיק שלי ביד.
"הגיע הזמן ללכת" הוא אמר לי ואני הנהנתי,אני לא יכול להיאחז במקום הזה לנצח.
"ביי אמא" אמרתי וחיבקתי את אמא,היא בכתה ואני ליטפתי את הגב שלה, "אני לא מאמינה שאתה עוזב" היא אמרה ואני צחקתי, "אמא אני אגור בקצה של העיר,הכל בסדר" אמרתי וניתקתי את החיבוק, לואי הסתכל עלינו בעיניים מלאות רגש,אני לא מאמין שאני באמת עוזב.
"ביי אן,היה נחמד מצידך לארח אותי כאן איתכם ולגרום לי להרגיש בן משפחה" לואי אמר וניגש לחבק את אמא,היא חיבקה אותו חיבוק ענק והוא נראה שהיא לא נושם, "הכל מאהבה" היא אמרה,אני צחקתי והפרדתי בניהם, "טוב אמא נראה לי עוד קצת והיית שוברת את חבר שלי" אמרתי והיא צחקה,לקחתי את היד של לואי ושילבתי בין האצבעות שלנו,יצאנו מחוץ לדלת ונופפנו פעם אחרונה לאמא שלי שהיינו בסוף השביל.
שנינו עלינו על האופנוע ונסענו למרכז העיר,החלטנו לעשות קניות לבית ולהסתובב קצת ביחד.
...
הסתובבנו בערך שעה וחצי בקניון,שנינו מחזיקים מלא שקיות מלאות בכריות,שמיכות,ועוד כל מיני שטויות לבית.
לפני שנסענו הביתה החלטנו לעבור בסופר כדי לקנות קצת אוכל למחר בבוקר,אנחנו לא יכולים לקנות הרבה כי עוד אין מקרר אבל אנחנו נקנה מחר.
...
הגענו לבית,עמדנו ביחד מול דלת הכניסה,הרגשתי את הלחץ זורם לי בכל וריד בגוף,הידיים שלי מזיעות ממש ואני מרגיש את דופק הלב שלי מאיץ ומאיץ,הסתובבתי ללואי שלחץ לי על היד, "לאב,תירגע,אני פה איתך" הוא אמר וחייך אליי, המילים שלו הרגיעו אותי,הקול שלו היה כל כך רך,נעים ומנחם,הרגשתי שליו רק בזכות זה.
הסתכלתי עליו לפני שנכנסנו,הוא עמד על קצות האצבעות והתקרב לאוזן שלי, "אני אוהב אותך" הוא אמר בקול עמוק וחלש,הרגשתי את הצמרמורת עוברת לי בגוף,הסתכלתי עליו שוב והרגשתי שאני מסמיק, "אני גם אוהב אותך" אמרתי בקול חלש והוא חייך,הוא התקרב אליי והניח נשיקה רכה על השפתיים שלי.
אחזתי חזק ביד שלו ונכנסנו פנימה,ביחד,יד ביד.
...
שכבנו בסלון על הספה,עוד אין לנו מיטה, "אתה מאמין שעשינו את זה?" אמרתי והרגשתי שהוא מניד בראשו,כל כך הרבה רגשות מציפים אותי כרגע.
פחד והתרגשות,לחץ ושמחה,ואני לא מבין כלום,אני מפחד שלא נוכל להחזיק את הבית הזה ואני יודע שאנחנו נצטרך למצוא עבודה,אולי ביחד.
אני מתרגש כל כך לגור עם האהבה שלי,הוא כל העולם בשבילי ואני כל כך מאושר שאנחנו גרים ביחד.
זה הרבה אחריות אבל אני מאמין שאנחנו נעבור את זה ביחד,כי אנחנו נהיה פה אחד בשביל השני.
הסתכלתי על לואי שנח על החזה שלי וראיתי שהעיניים שלו נעצמות,הרמתי את השמיכה שתכסה אותו והוא בתגובה התכרבל לתוכה ועטף את הידיים שלי סביבי.
״לילה טוב בו-באר,הלילה הראשון בדירה שלנו" אמרתי וחייכתי, "כן...שלנו" הוא אמר בקול עייף וחייך גם,עצמתי עיניים ונתתי למוח שלי לנוח מהיום המעייף הזה.
הלכתי לישון בבית חדש,עם הבן אדם האהוב עליי בין הזרועות שלי,ולב מלא שמחה.

שאלת הפרק-אתם חושבים שמתישהו לואי יחזור לקשר עם המשפחה שלו,אמא שלו ולוטי בעיקר??
אל תשכחו להצביע ולהגיב💙💚