נק' מבט הארי-
"אני איתך,אני מחזיק אותך" שמעתי את לואי במעומעם,אני מרגיש שאני נופל לתוך תהום של חשכה ואפלה,שום דבר לא נמצא מסביבי חוץ מכאב ופחד.
ניסיתי להחזיק הכי חזק שאני יכול בלואי כדי לנסות להרגיש שאני עדיין פה אבל זה לא עבד,אני עדיין מרגיש את הנפילה.
רעדתי מבכי,הרגשתי ריקני מבפנים,הדבר היחיד שגרם לי להיזכר שאני עדיין פה היה לואי,הרגשתי שכל פעם שאני מרפה הוא רק מחזיק אותי חזק יותר,תופס אותי טוב יותר כדי שאני לא אפול, "אני נופל,אני נופל" לחשתי ולא ידעתי כבר מה אני אומר או למי אני אומר את זה,לעצמי או ללואי.
אני מאבד את עצמי לאט לאט,שוכח עוד ועוד פרט על עצמי,מאבד לגמרי את כל מה שבניתי עד עכשיו ונופל.
הרגשתי את זה בכל הגוף שלי,התחושה של חרדה והפחד,החרדה לחזור לסטודיו,החרדה לפגוש שוב את ג'קסון,החרדה שאני מסתיר דברים מלואי,הפחד שאני לא אוכל להחזיק את עצמי יותר ואני אפול,הפחד שלואי יוותר עליי,שהוא יבין שאין איך להציל אותי,אני נפלתי עמוק מידי וזה מאוחר מידי,שהוא יבין שאני לא שווה את זה.
"אתה לא נופל,אני מחזיק אותך" שמעתי את הקול הגבוה והמרגיע של לואי,הוא החזיק אותי כל כך חזק שכבר חשבתי שיהיה לי נמק ביד,אבל למרות שידעתי שהוא מחזיק חזק,אני עדיין מרגיש מפוזר בחלל,נופל אל הסיוט הכי גדול שלי ואין שום דבר שיעצור את זה.
"תגיד לי את השם שלך" שמעתי את לואי חלש והתעלמתי,לא היו בי כוחות נפשיים לענות לו, "תגיד לי את השם המלא שלך עכשיו" הוא אמר בטון של דרישה "א-אני לא יודע" אמרתי בבכי,לא ידעתי מה להגיד או מה לעשות עם עצמי, "אתה כן יודע,תגיד עכשיו" הוא אמר בדרישה,בשנייה זה קפץ לי לראש, "ה-הארי" אמרתי והקול שלי רעד מהדמעות, "השם המלא שלך הארי" הוא אמר,הנשימה שלי לא הייתה סדירה והתקשיתי לדבר, "עכשיו!" הוא צעק עליי, "ה-הארי אדוארד ס-סטיילס" אמרתי והרגשתי שהוקל עליי קצת מהלחץ, "הארי בן כמה אתה" הוא שאל ואני ניסיתי לסדר את הנשימה שלי כדי לענות,יצאו לי כל מיני הבהרות מהפה ולא הצלחתי לדבר, "בן כמה אתה,תענה עכשיו" הוא אמר בדרישה, "22" אמרתי והרגשתי עוד טיפה מהלחץ יורד, "איך קוראים להורים שלך" הוא אמר, "א-אן וד-ד-דס" אמרתי והרגשתי שעוד טיפה מהלחץ יורד,התחלתי להרגיש שאני פחות ופחות נופל,והתחושה הריקנית שלי ירדה לאט לאט,הרגשתי שאני מתחיל לחזור לעצמי,מתחיל למצוא את עצמי שוב אחרי שנאבדתי.
"איפה אתה גר?" הוא שאל,הנשימה שלי עדיין לא הייתה מסודרת לגמרי, "ר-רחוב בייקר,דונקסטר" אמרתי והכל חוזר,התחושה של הפחד והחרדה לאט לאט נעלמת ומתחלפת בתחושה של היגיון.
"אתה זוכר אותי?" הוא שאל, "ב-ברור,אתה לואי,החבר שלי" אמרתי,סוף סוף הנשימה שלי הסתדרה,הפסקתי לבכות והצלחתי להירגע.
YOU ARE READING
We made it (L.S)
Romance"הצלחנו" "כן...הצלחנו" גמור!! סיפור זה כולל *אזהרת טריגר (אלימות פיזית,אונס) *תוכן מיני *ומלא מלא מלא מלא לארייייייייייי
