we made it-Part 68

458 43 49
                                    

נק' מבט לואי-

שכבתי בחדר ובהיתי בתקרה,כמו שאני עושה כל הזמן.

הביקור של לוטי אתמול היה נחמד,לא דיברתי איתה מלא זמן,קצת מבאס שהפגישה שלנו הייתה בכלא אבל מסתדרים עם מה שיש.

שמעתי צעקה מכניסת התא וקפצתי בבהלה, "טומלינסון!!" הסוהר צעק ואני ירדתי מהמיטה מהר ונעמדתי.

הלב שלי דהר מהבהלה ועמדתי מול הסוהר בלחץ.

"תארגן את מה שיש לך,אתה יוצא מפה היום בשש" הוא אמר ואני חשבתי לשנייה שאני מדמיין,הלב שלי החסיר פעימה.

"מ-מה?" שאלתי והוא היה נראה עצבני ממש,הנחתי את הידיים שלי על הפה בשביל למנוע מעצמי לפלוט עוד מילים,הנהנתי והסוהר הסתובב והלך.

"יש!!" קפצתי וצעקתי בתוך התא,אני לא מאמין שאני סוף סוף יוצא מכאן,סוף סוף לפגוש את הארי שוב ולחבק אותו.

לא היה לי הרבה מה לארגן,בקושי מברשת שיניים נתנו לי פה,הם הביאו לי משחת שיניים בטעם דוחה כזה ואני הייתי צריך להסתדר.

הם לקחו לי את כל הבגדים לפני יומיים ועכשיו הם החזירו הכל וסוף סוף יכולתי לחזור לבגדים הרגילים שלי במקום הסרבל האפור והמגעיל הזה.

לבשתי הכל בחזרה עליי והברשתי את השיער שלי לאחור כדי שיראה נורמלי,העברתי את היד שלי על הפנים והרגשתי את הזיפים שצמחו לי,אני חייב להתגלח.

השעה שש התקרבה ואני הייתי ממש מרוגש,הלב שלי דהר בפנים ולא יכולתי לעמוד בלי לרקוע את הרגל שלי מהתרגשות.

למרות שהייתי שם רק ארבעה ימים זה הרגיש כמו נצח,במיוחד שהארי לא היה לצידי.

ישבתי בתחנה על כיסא,אמרו לי לחכות עד שהארי יבוא לאסוף אותי,עד שהוא לא מגיע וחותם על השחרור שלי,אני חייב להישאר בתוך התחנה,בשביל שאני אשאר תחת השגחה.

הדקות עברו ואני הייתי כל כך שמח ולחוץ בו זמנית.

מה אם הדברים ביני לבין הארי יהיו מוזרים עכשיו,אני הייתי כמעט שבוע בכלא,רחוק ממנו,אני אפילו לא יודע מה המצב שלו מאז הניסיון אונס,לא ממש יצא לנו לדבר על זה,רוב השיחות שלנו היו בערך שתי דקות וזהו.

רקעתי ברגל שלי וכססתי את הציפורן שלי מהלחץ,אם אמא הייתה יודע שאני כוסס ציפורניים היא הייתה מעיפה אותי ממזמן,היא לא סובלת שאנחנו כוססים ציפורניים.

"לו?" שמעתי קול נמוך ורך וישר זיהיתי את הקול הזה,הרמתי את המבט שלי וראיתי את האדם האהוב עליי.

נעמדתי על הרגליים שלי והן רעדו,הלב שלי החסיר פעימה והרגשתי את הנשימה נעתקת מגרוני.

הרגשתי גוש צורב של דמעות שעומד לי בגרון מתחנן לצאת,אבל נלחמתי בהרגשה הזאת.

הרגשתי שהלב שלי מוצף מאושר,כמו שמעולם לא היה.

We made it (L.S)Where stories live. Discover now