We made it (L.S)

we made it-Part 37

נק' מבט לואי-

"שיט שיט שיט" נכנסתי ללחץ וצעקתי בחדר,הארי מחכה לי למטה ואני עוד לא מוכן,רק יצאתי מהמקלחת.

חיפשתי דברים בארון עד שמצאתי את מה שאני רוצה ללבוש,מכנס צהוב וסווצ'רט לבן שמעט גדול עליי,נעלתי את הסניקרס הלבנים שלי,(הערות כותבת-התמונה בתחילת הפרק),התזתי על עצמי ארבע התזות של בושם ויצאתי מהחדר,אני אף פעם לא מתלבש כזה..נועז.

אבל החלטתי שבשביל הארי אני אתלבש טיפה שונה.

"לאן אתה הולך?" שמעתי את הקול של אמא מהסלון ונזכרתי ששכחתי להודיע לה, "אמממ אני הולך לליאם" אמרתי וחייכתי, "למה אתה התלבשת כזה יפה לליאם?" היא שאלה ולא ידעתי מה לעשות, "אמממ הוא אמר שהוא מביא את חבר.....ה שלו" אמרתי ונלחצתי כל כך,כמעט הוצאתי עכשיו את ליאם מהארון או שאני מדמיין,אני מאוד מקווה שהיא לא שמה לב זה, "את מי?" היא שאלה שוב ולא הבינה,בלעתי גוש של רוק וחזרתי, "חברה שלו,קוראים לה ורוניקה" אמרתי וחייכתי,ורוניקה? זה השם הראשון שעלה לי לראש?

"אוקי תהנו,אל תתקרב אליה" היא אמרה ואני רציתי לצחוק לה בפנים,כיאלו שיש לי למה להתקרב לבנות בכלל,אבל היא עדיין לא יודעת את זה,אני מקווה שבקרוב היא תדע.

"ביי" אמרתי ויצאתי מהדלת של הבית,פלטתי אנחה שהייתה תקועה לי בריאות,כמו אבן שירדה לי מהלב.

ראיתי את האוטו של הארי ורצתי אליו,נכנסתי פנימה, "שלו-" הוא אמר ואני קטעתי אותו עם נשיקה רעבה ופראית.

"אני התגעגעתי כל כך" אמרתי בין הנשיקה ועצרתי אותה לרגע אבל מהר חזרתי לנשק אותו, "לואי לא ראית אותי חצי שעה,הכל בסדר?" הוא עצר את הנשיקה ואני נאנחתי, "הכל בסדר.." אמרתי והשפלתי את הראש,הרגשתי יד שעוטפת את הלחי שלי והשענתי את הראש לכיוון היד הזאת,הוא הרים מעט את המבט שלי והסתכל לי עמוק בעיניים,הסתכל עליי בעיניים שגרמו ללב שלי להחסיר פעימה.תרתי משמע.

"מה קרה?" הוא שאל בקול עמוק,רך ומנחם, אני לא יכול שלא לענות לו ככה, "סתם,זה כל הקטע שאני עוד בארון" אמרתי והרגשתי שאני נאבק בדמעות שלי שרוצות לצאת,העיניים שלי שרפו כל כך, "מתי אתה רוצה לצאת?" הוא שאל וליטף את הלחי שלי,כל תזוזה שהוא עשה שיחררה עוד ועוד רוגע לגוף שלי, "אני לא יודע,אני יודע שזה יגרור ריב ענק ואני ל-לא ר-רוצה לריב ע-עם ההורים ש-שלי" אמרתי והקול שלי רעד והיה לא יציב מהדמעות שלי,אני שונא לדבר על זה,הרגשתי דמעה זולגת לי מעין שמאל במורד הלחי,הוא מיהר להוסיף את ידו השנייה ולמחות את הדמעה שלי, "אל תבכה בבקשה" הוא אמר ומשך אותי לחיבוק מנחם,הוא ליטף ביד אחת את הגב שלי וביד שנייה את הראש שלי,הראש שלי היה צמוד לחזה שלו ואני דיי בטוח שהרטבתי את החולצה שלו עם הדמעות שלי, "אני פ-פשוט שונא ל-להיות ש-שם ולהסתיר מהם כ-כל כך הרבה" אמרתי והקול שלי רעד,הרגשתי את כל העצב שזורם לי בגוף,למרות שהארי פה איתי לא יכולתי שלא להרגיש עצוב מאוכזב. "אני יודע בייבי,זה קשה" הוא אמר וליטף אותי עוד,המילה 'בייבי' העלתה לי חיוך קטן על הפנים,אני כל כך שמח שיש לי אותו פה איתי.