We made it (L.S)

we made it-Part 42

הערות כותבת-הבטחתי לכם עוד פרק אז הנה הוא
מקווה שתאהבו
אל תשכחו להגיב ולהצביע💚💙

*כעבור שלושה ימים*

נק' מבט לואי-

"לואי!!!" שמעתי מהצד השני של הדלת,הנחתי שאני כבר צריך לקום לכנסייה,אני לא מאמין, עוד יום של שקרים,עוד יום של שנאה,עוד יום של כאב,עוד יום רגיל מתחיל.

קמתי והתארגנתי מהר וירדתי ישר לאוטו.

הגענו לכנסייה וישבתי ליד אמא כרגיל,הנה זה מתחיל.

הכומר התחיל לדבר ואני הרגשתי כל כך רע,אני מרגיש כמו טעות,כיאלו אני לא שייך,ואני יודע שאני לא אמור להרגיש ככה.

שתישרף הכנסייה הזאת,למה לעזאזל אני צריך להרגיש כל כך חרא לגבי זה,אז אני אוהב גברים,אז מה.

במה זה שונה מכולם.

הכומר ממשיך לדבר ואני מרגיש את העצבים עולים לי בגוף,אני מרגיש כאילו כל שנייה אני עומד לקום ולהרביץ לכומר הזה עד שהוא יתחנן שאני אפסיק.

"אני לא מסוגל יותר" מלמלתי בשקט וקמתי בסערה,משכתי את תשומת הלב של כולם ויצאתי החוצה.

הלכתי מאחורי הכנסייה,היה שם שקט כל כך,נשענתי על הקיר ונפלתי על הרגליים,חיבקתי את הברכיים שלי והתחלתי לבכות,שחררתי את כל הכאב והכעס.

נמאס לי לשקר,נמאס לי להתחזות למישהו שאני לא,אני מרגיש שעוד יום אחד בכנסייה המסריחה הזאת ואני אשתגע.

הכל קשור להארי.

שהיה לי את הארי עוד הייתי ממותן,כי לא שיקרתי לעצמי לגמרי,לא שיקרתי לעצמי שהייתי איתו.

במקום דמעות של כעס בכיתי דמעות של כאב,אני כל כך מצטער על כך שהוא לא פה איתי עכשיו,הבן אדם שאני כל כך אוהב.

השבוע הזה היה סיוט אחד מתמשך,כל יום סבלת מחדש,עברתי עיניי נפשי שאני לא מסוגל לתאר בכלל,והריב שלי עם הארי הוא חלק ענק מזה.

אני צפיתי באהבה שלי יוצאת לי מהחיים,ואני לא בטוח בכלל אם הוא יהיה מעוניין לחזור להיות איתי בקשר כלשהו אי פעם.

ישבתי ובכיתי מחוץ לכנסייה,החלטתי לחזור הביתה בלי המשפחה שלי,גם ככה אני לא כל כך רחוק מהבית שלי.

...

ההליכה הייתה קצרה כמו שחשבתי,נכנסתי הביתה עם המפתח שהיה מתחת לשטיח ונעלתי אחריי.

עליתי לחדר שלי ונפלתי על המיטה,חושב על כל מה שקרה היום,איך שיצאתי בהתפרצות מהכנסייה,על כמות הדמעות שירדו לי,ועל ההחלטה שעשיתי.

הוצאתי את הטלפון של והתחלתי לנגן מוזיקה על סדר רנדומלי.

נק' מבט כללית-

הארי ולואי שמעו מוזיקה באותו זמן,כל אחד בבית שלו,בנפרד.

לשניהם התחיל להתנגן השיר Best friend" by Rex Orange County" באותה שנייה בדיוק.

שניהם ישבו ללא מעש והקשיבו לשיר,למילים,למנגינה.

השקט שרר בחדרים של שניהם,עד לרגע שהדממה נשברה.

"I still wanna be your favorite boy" שניהם מלמלו לעצמם

כיאלו אמרו אחד לשני.

שניהם ביחד,באותו קצב,באותה שנייה,מלמלים את אותן מילים אחד לשני,בתיאום מושלם,כיאלו הנפשות שלהם קשורות.

שניהם הזילו דמעה רכה,דמעה של כאב,שניהם חשים געגועים עצומים לשני,געגועים שהם לא מסוגלים להסביר בכלל.

שניהם יודעים שהם כנראה איבדו את האהבה שלהם,שניהם בטוחים שהיא לא תחזור יותר לעולם. כל אחד מהם שוכב על צד אחד,לואי בשמאל והארי בימין,כיאלו הם שומרים את המקום אחד לשני,מחכים ליום שהאחר יסלח לו וימלא את החלל הריק שנמצא בליבם.

אבל שניהם לא יודעים מתי זה יקרה.

שתי נפשות הרוסות,שני לבבות שבורים,כל אחד בביתו,ממלמלים את אותן המילים בתיאום מושלם,מרגישים את האהבה לבן אדם השני,יודעים שבסוף היא תנצח את הכל.

יודעים שאהבה כזאת הם לא חלקו עם אף אחד אף פעם,רק אחד עם השני,והם יודעים שהם לעולם לא ירגישו משהו דומה,התחושות החזקות האלה הן משהו שיש רק להם,רק בין שניהם,והם לעולם לא ירגישו אותן עם אף אחד אחר.

שניהם תוהים לעצמם מתי הגורל יחליט שהם ישלימו,אבל הכל הולך להשתנות כשלואי החליט לקום מהמיטה.

נק' מבט לואי-

אני החלטתי,אני קבעתי החלטה ואני סוף סוף עושה את זה.

ירדתי למטה במדרגות,לחוץ מתמיד.

ראיתי את אמא ואבא יושבים על הספה וצופים בטלוויזיה,לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי כיאלו הלחץ אוכל אותי מבפנים.

"א-אמא, א-אבא" אמרתי והקול שלי רעד מהלחץ והחרדה שזורמים לי בגוף כרגע,בחיים לא הרגשתי כל כך לחוץ.

"א-אני צ-צריך לדבר א-אתכם" אמרתי והרגשתי את קצב הגוף שלי עולה כל כך מהר,הידיים שלי הזיעו כל כך והרגשתי טיפה של זיעה שיורדת לי במורד המצח,אני לא מאמין שאני הולך לעשות את זה סוף סוף.

למרות כל החרדות והלחץ והפחד,אני עושה את זה עכשיו,בלי חרטות.

הערות כותבת-אני יודעת שהפרק קצר ממש אבל יש למה לחכותתתת

אל תשכחו להצביע ולהגיב!!<3