נק' מבט לואי-
"טומלינסון יש לך מבקר!!" שמעתי צעקות ודפיקות על סורגים וקמתי בבהלה.
הלב שלי דפק מהר ונשמתי עמוק וחזק,אידיוט.
קמתי מהמיטה והשוטר חיכה לי ואז ליווה אותי לאיזור של המפגשים האלה.
נכנסתי לחדר הזה וראיתי את הארי,הלב שלי התחיל לדהור והבטן שלי התהפכה קצת ,התיישבתי על הכיסא מרוגש לגמרי והרמתי את הטלפון,הארי עשה אותו דבר וככה יכולנו לשמוע אחד את השני,הדבר היחיד שמפריע זה הזכוכית המעצבנת הזאת תקועה בינינו.
"היי האז" אמרתי וחייכתי, "היי לו" הוא אמר והחיוך שלי התרחב אפילו יותר.
בהיתי לו בעיניים,העיניים הירוקות והחמות שאני תמיד מוצא בהם נחמה,אני תמיד מוצא בהן הרגשה של בית.הרגשתי את הפרפרים תוקפים לי את הבטן מהר והרגשתי את הלחיים שלי מאדימות.
"איך אתה?" הוא שאל ולקחתי נשימה עמוקה, "זה היה הלילה הכי נורא בחיים שלי,המיטה לא נוחה,האוכל דוחה,והיה כל כך קר בלילה" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט מלא רחמים, נלחמתי חזק ברצונות שלי לשבור את הזכוכית הזאת ופשוט לחבק אותו.
"אוי בייבי" הוא אמר והניח את היד שלו על הזכוכית,הרגשתי את העיניים שלי שורפות מהדמעות שאני מחזיק,בלעתי את הרוק שעמד לי בגרון.
"איך אתה?" שאלתי,אני כל כך דואג לו, "נייל נמצא איתי רוב היום כמו שביקשת,שומר עליי" הוא אמר והרגשתי אבן שירדה לי מהלב.
הגשת את התלונה?" שאלתי והוא הנהן, "זה היה קשה,לדבר על זה עם אדם זר ולתאר לו מה הוא עשה לי ואיך הוא נגע בי ודיבר אליי..." הוא אמר וראיתי שהוא פשוט שבור מבפנים,העיניים שלו היו נראות שבורות.
"אני מצטער שהיית צריך לעבור את זה" אמרתי וחייכתי חצי חיוך בשביל לנחם אותו, "אמרו לך מתי תצא?" הוא שאל ואני הנדתי את ראשי 'לא' .
נזכרתי בכל מה שהארי סיפר לי על ג'קסון ונזכרתי בפרט אחד חשוב,פרט שהוא אמר כיאלו כלום אבל עכשיו הוא יכול לעזור לנו כל כך.
"אתה יודע מה צריך לבדוק?" שאלתי והוא נראה מסוקרן, "אתה זוכר שאמרת לי שג'קסון נעלם לארבע שנים בלי התראה מוקדמת?" אמרתי, "בלי טלפון,הבית שלו היה ריק לגמרי" המשכתי, "כן נו" הארי אמר, "אולי הוא עשה משהו שהוא לא היה אמור לעשות והוא ברח מהמדינה,התחמק מעונש" אמרתי והארי חייך, "לואי אתה גאון,אם הוא ביצע מעשה דומה לשלי הוא נכנס לכלא בשניות" הארי אמר והרגשתי גאה בעצמי,כנראה שלקרוא את כל הספרים של 'שרלוק הולמס' לא היה כזה בזבוז אחרי הכל.
"אתה חייב להשיג בלש או חוקר פרטי שיעזור לנו עם המקרה,וכמובן עורך דין" אמרתי וחייכתי אליו, "אנחנו הולכים לנצח אותו" המשכתי והארי חייך חיוך מלא תקווה,חיוך יפיפה שחשף את שתי הגומות שלו,וראיתי שוב את הניצוץ הייחודי שלו חוזר לו לעיניים.
"אני אוהב אותך" הוא אמר ואני הרגשתי שאני רוצה לבכות.
"גם אני אותך,תמהר" אמרתי והוא הנהן וסגר את הטלפון.
הוא קם והלך ואני הרגשתי צביטה בלב שלי שראיתי אותו יוצא מהדלת,הייתי נותן את כל כולי בשביל לחבק אותו עכשיו.
בשביל להרגיש את השפתיים הרכות והחמות שלו על שלי,בשביל להרגיש את היד החזקה שלו מלטפת את הפנים שלי בעדינות,בשביל לשחק לו בתלתלים הרכים והארוכים שלו.
"טומלינסון!" שמעתי צעקה וקמתי מהר בבהלה,השוטר ה"נחמד" ליווה אותי חזרה לתא שלי וסגר אותו בטריקה אחרי זה.
עוד יום בגיהנום הזה מתחיל.
שאלה לא קשורה לתוכן אלא למשהו אחר.
תרצו בסוף הפאנפיק שאני אעשה פרק של שאלות ותשובות?אתם תשאלו את הדמויות שאלות והן יענו .לכם
אל תשכחו להצביע ולהגיב💙💚
YOU ARE READING
We made it (L.S)
רומנטיקה"הצלחנו" "כן...הצלחנו" גמור!! סיפור זה כולל *אזהרת טריגר (אלימות פיזית,אונס) *תוכן מיני *ומלא מלא מלא מלא לארייייייייייי
