We made it (L.S)

we made it-Part 54

אל תשכחו להצביע ולהגיב💙💚

נק׳ מבט לואי-
התעוררתי בבוקר והבטן שלי התהפכה מהלחץ של היום.
קמתי בלי רצון מהמיטה וגררתי את עצמי בלי כוח למקלחת.
צחצחתי שיניים וסידרתי את השיער שלי,חזרתי חזרה לידר והסתכלתי על הארי ישן.
הוא כל כך שליו ורגוע.
התקרבתי אליו והתיישבתי על המיטה לידו,ליטפתי קצת את הפנים שלו ונישקתי את המצח שלו.
הוא זז קצת ואני נבהלתי, "לואי?" הוא אמר בקול רדום ועמוק, "בוקר טוב" אמרתי לו וחייכתי למרות שהוא לא רואה את זה, "למה אתה ער?" הוא שאל ואני נלחצתי קצת וניסיתי לחשוב מה להגיד לו, "תתארגן,בקרוב תדע הכל,תתלבש מכובד" אמרתי ויצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת אחריי.
כל הבוקר הייתי מבואס ממש,לפעמים אני לא יכול לשאת את זה לבד,ואז אני נזכר שיש לי את הארי פה איתי.
ירדתי למטה והכנתי לי כוס תה כדי להירגע,אני לבוש בחולצה שחורה של הארי ומכנס אפור כהה,השיער שלי היה מסורק אחורה.
אחרי 20 דקות הארי הגיע לסלון בחולצה אפורה ומכנס שחור צמוד.
"אתה מוכן להגיד לי מה קורה?" הוא שאל והתיישב לידי,הוא הניח את היד שלו על הירך שלי וליטף קלות,לקחתי נשימה גדולה,התלבטתי אם לספר לו והחלטתי שאני אגיד לו שנגיע לשם.
"כדאי שנצא" אמרתי וקמתי,הוא תפס את היד שלי וקם אחריי, "נצא לאן?" הוא שאל ואני הסתובבתי אליו, "אתה תכף תדע" אמרתי בקול חשאי ושקט.
העיניים שלו שידרו דאגה ואני לא יכולתי שלא להילחץ מכל הסיטואציה הזאת,אני חושף אותו לעוד חלק שלם בחיים שלי,חלק שלא חשבתי לשתף עם אף אחד,רק ליאם יודע על זה,וגם זה היה אחרי התחננויות רבות.
...
"פה שמאלה" הורתי להארי שנהג,הנסיעה הייתה שקטה חוץ מידי פעם שאמרתי לו לאן לפנות,הבטן שלי התהפכה והרגשתי דמעה שזולגת לי מהעין,הרגשתי את היד של הארי על הרגל שלי והסתכלתי עליו,הוא התרכז בנהיגה ולא הסתכל עליי חזרה,חייכתי חיוך קטן הושפלתי את הראש שלי.
"תחנה פה" אמרתי לו והוא היה נראה מופתע, "לואי מה אנחנו עושים בבית קברות?" הוא שאל ואני לא עניתי לו.
יצאתי מהאוטו וחיכיתי להארי.
הוא ניסה לשלב את הידיים שלנו ובהתחלה הרגשתי לא בנוח אבל אחרי זה הבנתי שבלעדיו אני לא אשרוד את זה לבד אז שילבתי בין האצבעות שלנו.
הלכנו בין כל הקברים עד שהגענו למקום הנכון.
"הארי" אמרתי והארי הסתכל עליי,לקחתי נשימה עמוקה, "ז-זאת אחותי,פ-פיזי טומלינסון" אמרתי ונפלה לי דמעה מהעין,הרגשתי את הלב שלי מתכווץ שאמרתי את השם שלה.
...
"מה?" הארי אמר והיה נראה בשוק,אני רעדתי ובכיתי בכי שקט, "אתה אמרת לי שאחותך בקולג׳" הוא אמר וניסה לחבר בין הנקודות, "אחותי נפטרה לפני שנה,לא הרגשתי בנוח לספר לך אז אמרתי שהיא בקולג׳" אמרתי ונפלה לי עוד דמעה מהעין,הרגשתי קצת ריקני,כל היום הזה מזכיר לי את החסר,מזכיר לי שהיא לא נמצאת איתי פה,הארי משך אותי לחיבוק ענק והוא ליטף לי את הראש בעדינות, "א-אני מתגעגע אליה כל כ-כך" לחשתי מבעד לחולצה של הארי והוא החזיק אותי יותר חזק.
הכאב זרם לי בכל הגוף,הרגשתי חלש וחסר אונים,אני כל כך מאוכזב מעצמי שלא שמרתי על אחותי הקטנה מספיק ונתתי לזה לקרות.
אחרי שניתקנו את החיבוק הוא הניח את היד שלו על הלחי שלי,הוא מחה את הדמעה שנפלה לי ורכן לנשק את הראש שלי,הנחתי את היד שלי על שלו והורדתי אותה לאט לאט תוך כדי שאני משלב בין האצבעות שלנו.
"איך זה קרה?" הוא שאל בזמן שהתיישבנו בספסל שמול הקבר שלה,לקחתי נשימה עמוקה כדי לאסוף את מעט הכוחות שנשארו לי בגוף כדי לספר לו, "היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה,היא הובלה לבית החולים במצב אנוש,הרופאים אמרו לנו שהיא כנראה לא תשרוד..." אמרתי ונשענתי על הארי, "בת כמה היא הייתה?" הוא שאל,חייכתי חיוך כי נזכרתי בילדות שלנו, "18,ילדונת" אמרתי ונפלה לי עוד דמעה מהעין.
"אני מצטער" הארי אמר ואני הסתכלתי עליו, "אין לך למה" אמרתי וחזרתי להישען עליו,היום הזה כל כך קשה לי,וזה כואב לי שאני פה בלי המשפחה שלי.
"היא הייתה האהובה עליי,אהבתי אותה יותר מכל אחות אחרת,כל הזמן צחקנו ועשינו שטויות ביחד,הכי נהנתי איתה" אמרתי ונזכרתי בזמנים שהיינו קטנים.
"זה דפוק" הארי אמר ואני הנהנתי בראש שלי,זה דפוק שהייתי צריך לאבד את אחותי בגיל כל כך צעיר,היא הייתה הבן אדם הכי מדהים שהכרתי בחיים שלי,ועכשיו היא לא איתי,אני לעולם לא אזכה לשמוע את הצחוק שלה שוב או לראות אותך מחייכת באמת ולא רק בתמונות,זה דפוק.
"אני בטוח שהיום הזה קשה לך,רוצה שנישאר בבית היום?" הארי שאל ואני הנהנתי.
...
אחרי שישבנו ודיברנו החלטנו שזה הזמן ללכת הביתה,קטפתי פרח והנחתי אותו על הקבר שלה, הסתכלתי עליו פעם אחרונה והסתובבתי ביחד עם הארי לעבר האוטו.
שחזרנו הביתה לא עשינו כלום חוץ מלהתכרבל בסלון ולאכול גלידה,זה באמת ניחם אותי.
למרות שאיבדתי אותה,עכשיו יש לי מישהו חדש שממלא את החלל החסר הזה,הארי.
הוא מקור השמחה שלי,כמו שהיא הייתה,הוא תמיד משמח אותי,מנחם אותי,מצחיק אותי,בדיוק כמו שהיא עשתה,בדיוק אותו דבר.
אני כל כך בר מזל שיש לי מישהו כמוהו בחיים שלי,אין ספק שהוא האדם הכי מושלם בשבילי,ואני לעולם לא אוכל למצוא טוב כמוהו.
"אולי נלך לישון?" שאלתי את הארי והוא הנהן וכיבה את הטלוויזיה מהר.
קמנו מהסלון והלכנו לחדר שינה.
אני החלפתי לפיג׳מה שזה בעצם הבגדים של הארי,הארי לבש מכנס ארוך והוריד חולצה.
נכנסנו מתחת לשמיכה וישר התכרבלתי לחיקו של הארי,נשכבתי על החזה החשוף שלו והוא חיבק אותי.
הבטן שלי התהפכה חזק מכל הרגשות של היום הזה, כל הרגשות שלי כלפי הארי וכל הרגשות שלי כלפי פיזי, אין ספק שאני מתגעגע,אבל עכשיו הארי איתי כדי לעזור לי עם הגעגועים האלה.
ועכשיו הוא יודע.
"לילה טוב האז,אני אוהב אותך" אמרתי וחייכתי,אני אוהב להגיד את המילים האלה כמו שאני אוהב לשמוע אותן.
"לילה טוב בו-באר,אני גם אוהב אותך" הוא אמר ונשק לראשי,הבטן שלי התהפכה ועצמתי עיניים.

שאלת הפרק-למה אתם חושבים שלואי כל כך פחד לספר להארי על פיזי?
אל תשכחו להצביע ולהגיב💚💙