We made it (L.S)

we made it-Part 35

נק' מבט לואי-

קמתי מהרעש הנוראי של השעון המעורר שלי,הרגשתי את הגוף החם והגדול שעוטף אותי ואספתי את כל החום שאני יכול לפני שקמתי מהמיטה.

בשנייה שקמתי מהמיטה רוח קרירה הטיחה לי בגב,הסתכלתי בחדר כדי לחפש משהו לשים על עצמי,ראיתי את הסווצרט של הארי על הכיסא ולקחתי אותו מהר.

אני אוהב ללבוש את הבגדים שלו,הם כל כך גדולים עליי וגם הם תמיד מריחים כמוהו ואני אוהב את הריח שלו כל כך.

אחרי שסיימתי להתארגן ראיתי שהארי עוד ישן וכאב לי להעיר אותו,הוא נראה כל כך רגוע ושליו שהוא ישן.

התיישבתי לידו,השיער שלו גלש על הפנים שלי בצורה מושלמת,הפה שלו היה מעט פתוח והוא פלט נשימות קטנות ורגועות,ליטפתי את הפנים הרכות שלו,הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת מעט רק מהעובדה שאני נוגע בו.

רכנתי לנשק את המצח שלו, "אני מצטער שאתה שוב קם בלעדיי" לחשתי והרגשתי דמעה שזולגת לי מהעין,אני יודע עד כמה הוא שונא את זה,בדיוק כמו שאני שונא את זה.

השארתי לו פתק על הטלפון שהיה רשום בו -יצאתי לכנסייה,אתה יכול לצאת מהבית או להישאר כל עוד לא יתפסו אותך;)-

התכוונתי לצאת מהחדר,עמדתי ליד הדלת שהייתה פתוחה למחצה,הבטתי מבט אחד אחרון בילד היפה שישן על המיטה שלי כרגע,פלטתי אנחה קטנה ויצאתי מהחדר בראש מורכן.

אני לא יודע מתי הוא יתעורר או אם הוא יהיה פה שאני אחזור,אני רק יודע שאני רוצה לראות אותו שוב ופשוט להתכרבל איתו כל היום,

...

התפילה הסתיימה בכנסייה,לא יכולתי שלא לחשוב על הארי כל הזמן,הילד הזה פשוט לא יוצא לי מהמחשבות לשנייה,אפילו שאני נמצא איתו המחשבות שלי רק רצות סביבו.

שכחתי עד כמה אני שונא להיות בכנסייה,אני מרגיש פה כמו בכלא נפשי,מסתיר את הזהות שלי כי זה אסור,כל זה בולשיט.

לעזאזל עם זה,למה בגלל שאני אוהב גברים אסור לי להיות עם הבן אדם שאני אוהב,מה זה משנה.

והכי גרוע שאני לא יכול להיות איתו חופשי בבית,אני יודע שהוא אומר שהכל בסדר אבל אני יודע שהוא שונא את זה,הוא שונא לקום בלעדיי או לקום בחמש בבוקר ולצאת מהבית שלי,אני יודע שהוא שונא שלפעמים אנחנו לא יכולים להיות ביחד בגלל שאני צריך לחזור הביתה,או שהוא צריך להתגנב לבית שלי.

אני יודע שהוא מתעב את זה

גם אני.

בלי ששמתי לב כולם כבר עמדו והתפללו,סוף סוף הגיעה סוף התפילה,עכשיו אני אוכל ללכת הביתה ולראות את הארי,בתקווה שהוא עדיין בבית שלי.

הנסיעה הביתה הייתה שקטה,היה מתח באוטו,אמא ואבא לא דיברו ורק החליפו מבטים מידי פעם,לוטי לא הפסיקה לשלוח לי מבטים מנחמים ואני לא הבנתי למה,זה לא שקרה משהו,אולי הם פשוט עצבניים עליי כי אני מבלה הרבה לילות מחוץ לבית,ולא מגיע לכנסייה,אבל זה לא מעניין אותי,שתישרף הכנסייה מצידי,אני אוהב את הארי ואני לא מתחרט על כלום איתו.