אחרי שתיאו הלך ממני ניסיתי להרגע אך לא הצלחתי,
אני מפחדת מה הוא רוצה ממני למה הוא משך אותי לכיתה, חסם לי את הפה, למה אסור להתקרב לברייד?, מה לעזאזל הוא רוצה ממני?, המון שאלות עולות בראשי עכשיו ללא ספק הוא איים עליי והוא גרם לי ללחץ בלתי מוסבר, לרעידות מסוימות.
הלב שלי מתפוצץ לרסיסים כל פעם שקשה לי, אין לי ביטחון, תמיד הורסים לי אותו, אבל אני חייבת להרים את עצמי אחרת אני ישבר לגמרי, אני חייבת להיות חזקה, טוב.., לפחות לנסות.
הצלצול נשמע ברחבי בית הספר והתקדמתי לכיתה בלית ברירה מפוחדת, ליבי דפק בחוזקה הרגשתי שהוא עוד שניה יוצא מן החזה שלי החוצה, נכנסתי לכיתה יש לי עכשיו מתמטיקה שעתיים ואז אני משוחררת הביתה,
נכנסתי לשיעור התיישבתי במקום שהמורה קבעה לי וראיתי את כל התלמידים נכנסים לשיעור, לא ראיתי את תיאו או את ניקול וטוב שכך ממש לא בא לי להיתקל בתיאו עכשיו, ממש לא כשאני מפוחדת ככה.
המורה נכנסה לכיתה במהרה והתחילה לקרוא שמות,.
המורה הגיע לשם שלי ועניתי שאני נמצאת,
הכל עבר בסדר עד שהמורה אמרה את השם שקיוותי שלא תקרא, השם של הנער תיאו.
שניה לאחר שהמורה קראה בשמו דפיקות לב חזקות וצמרמורות חזקות טיפסו במעלה גבי רק שמו עושה לי רע כרגע.
לא נשמע מענה אז המורה פשוט סימנה חיסור וכך התחיל השיעור.
עברה כבר חצי שעה
השיעור חלף ובזמן שהייתי תקועה על תרגיל קשה שמעתי את המורה צורחת,
"עכשיו באים!" מיד הרמתי את פרצופי ומה שראיתי זה עיניים כחולות כמו ים סוער, ראיתי את תיאו עומד מול המורה עם פנים בוערות מעצבים, " איפה לשבת" אמר באדישות מתעלם לגמרי משאלתה של המורה.
"שב ליד הופ, בלי קשקושים מספיק הגעת באיחור!" המורה אמרה וליבי דפק כמו מכונה משומנת, תיאו הסתכל עליי וחיוך עלה על פניו , "בשמחה" הוא לחש באדישות,
מה שגרם לי לפחד יותר, הוא התקדם לאט לכיווני וישב, לצערי המורה חזרה לכתוב על הלוח עכשיו הוא יכול לעשות לי משהו בלי שהמורה תראה ואני מפחדת,
הסתתי את מבטי ממנו ממשיכה לפתור את התרגיל בזמן שליבי הולם בחוזקה, תיאו לא דיבר הוא לא אמר לי כלום.
כאשר הגעתי לתרגיל השלישי הרגשתי את ידו על הרגל שלי קפאתי במקומי והסתכלתי עליו בפחד, הוא לא אמר מילה רק חייך חיוך לא מפוענח, הוא הוריד את היד והשאיר אותי המומה. באיזה שלב רציתי שימשיך לגעת בי זאת הייתה הרגשה נעימה.
' רגע מה! הוא חסם לך את הפה והפחיד אותך את שפויה?! ' התת מודע צרח עליי, הסערת רגשות הזאת לא עושה לי טוב בכלל!, בזוית העין שלי ראיתי את תיאו פותח מחברת ומתחיל לרשום, תודה לאל הוא עזב אותי מיד חזרתי לתרגיל הקשה במתמטיקה ניסיתי לפתור אך הוא היה קשה אף פעם לא אהדתי את המקצוע הזה.
לפתע הרגשתי את ידו של תיאו פותחת לי את כף היד, הוא הניח פתק וסגר את כף ידי וחזר למהלך השיעור, מה הוא רוצה ממני אני לא יכולה להתאפק אני חייבת לקרוא את הפתק, בלי להסס פתחתי את כף ידי קראתי את הפתק.
היום בשעה 21:00 בערב את נפגשת איתי, בלי שטויות את מגיעה מובן?!
היה כתוב על הפתק, אין לי מושג עם תיאו קלט שקראתי את הפתק אז קיפלתי אותו בידי , לצערי תיאו קלט אותי, הוא רשם פתק חדש וגרם לי לקפוץ כשהחזיק לי את היד בחוזקה הוא חייך חיוך ניצחון מפחיד כאשר נתן את הפתק חדש כשהוא לא אומר דבר,
פתחתי אותו והיה רשום רק מילה אחת,
' מובן?! ' ,
מה אני יעשה?,
' די הופ תתעשתי על עצמך ותקשיבי לו אם בא לך שהוא ירד ממך ' התת מודע צעק עליי.
הרמתי את ידי החזקתי את שתי לחייו וסובבתי אותו לכיווני ולחשתי "מובן" ומיד שחררתי את פרצופו, לסתו התהדקה והוא לקח עט ונייר חדש ורשם,
' לעולם את לא נוגעת בי בלי אישור אני מובן ?!'
הרגשת פחד תקפה אותי ונכנסתי להלם למזלי בדיוק בזמן הזה נשמע הצלצול מיד כל הילדים יצאו מהכיתה, מה שיצר מצב שאני ותיאו לבדנו בכיתה.
מבטי עדיין בוהה על הפתק שרשם לי נכנסתי למצב קיפאון שוב, תיאו הרים את ידו והחזיק בחוזקה את שתי לחיי והוא סובב אותי לכיוונו וסטר לי בחוזקה,
הדמעות לא איחרו להגיע, הוא הרביץ לי הוא חצה את הגבול לגמרי,
הרגשת אנדרנלין תקפה אותי לקחתי את תיקי במהרה ורצתי משעירה אותו המום.
התחלתי לשמוע את צעדיו מאחורי אך לא ויתרתי רצתי כל כך מהר לכיוון חצר בית הספר, ראיתי שיחים בלי להסס הסתתרתי מאחוריהם לא דיברתי ישבתי בשקט כבר דקה, מחכה בשקט, ניסיתי להראות חוזק כאשר החזקתי את פניו, אך כנראה שהוא חולה שליטה.
התחלתי לשמוע צעדים שקרובים למקום המסתור שלי, פתאום נשמע קול,
"צאי החוצה אני יודע שאת כאן" שמעתי את קולו, אך אני קפאתי פחדתי ממה שהוא יעשה לי, המשכתי להריץ במוחי שאם אני לא אצא הוא לא ידע שאני כאן, הוא משקר הוא לא יודע איפה אני!, כעבור דקה של שקט נרגעתי
' זהו תקומי זה נגמר ' ראשי אומר לי,
מיד קמתי מהמסתור והתקדמתי בשביל ותוך שניה הרגשתי שוב ידיים שריריות וחזקות דוחפות אותי ניסיתי להיאבק אך כמובן שלא הצלחתי תיאו סובב אותי לכיוונו וזרק אותי על הקיר בחוזקה, לבי הלם והדמעות חזרו, לא משנה כמה פעמים אני אנסה להרגיש חזקה, זה פשוט לא יקרה.
"אני שאלתי אותך עם זה מובן!?"
הוא צרח,
"מ..מובן" לחשתי והוא המשיך בדבריו,
"את לעולם לא בורחת ממני" הוא ציווה,
"היום בשעה תשע את נפגשת איתי ביער של העיירה אני מובן?!" תיאו אמר והלב שלי הלם בחוזקה אך הייתי חייבת להתעשת על עצמי,
"ל..למה ב..שעה ה..הזאת אסור ל..להיכנס ל..ליער" אמרתי בגמגום ,
"הופ, את תהיי ילדה טובה ותבואי, אצלי את לא שואלת שאלות אני אומר את עושה זה לא כל כך קשה!" הוא צעק הודק אותי לקיר ,
"אתה מ..מכאיב ל..לי" לחשתי ותיאו לא הרפה.
"מצוין, לומדים מהכאב" לחש ועזב אותי סוף סוף, "היום בתשע" לחש לאוזני והלך מהמקום.
נקודת מבט תיאו:
ראיתי אותה בתחילת יום הלימודים פאק נראה לי שזאת היא,
אני השולט שלה אני המחליט והיא תעשה כל דבר שאגיד לה אני האלפא שלה היא שייכת לי היא נועדה בשבילי, אסור לה להתנגד היא שלי היא הבטא שלי, אני חייב לשמור עליה מברייד הוא מסוכן הוא לא יעז לגעת ברכוש הפרטי שלי אסור לו לגלות מי היא!,
פאק היא לא יודעת מי היא, מה הייעוד שלה היא לא יודעת מי היא באמת!
אני חייב לבדוק עם זאת היא אין דרך אחרת היום בערב אעשה את זה!,
אם זאת לא היא אהרוג אותה.
__________________
YOU ARE READING
My bad Wolf
Werewolfסיפורי הוא די מטורף, סליחה תנו לי לתקן את עצמי, הוא מטורף. מרגע החטיפה כל חיי השתנו, לא האמנתי עד כמה מסובכת אני. התעוררתי ביום הולדתי וגיליתי שאני לא מי שחשבתי שאני. החיים שלי התחילו טובים ומאושרים עד לרגעים מסוימים אשר גרמו להורדת הביטחון שלי. יום...
