My bad Wolf

פרק 5: חוקים

"דילן בבקשה תעזור לי!" ביקשתי בתחנונים כאשר תיאו החזיק את אגני.
"את שלי מותק, אח שלך לא יעזור לך" קולו נשמע הדהד בראשי שוב ושוב אך תקוותי לא עזבה אותי.
"דילן אני מפחדת" צרחתי בזמן שתיאו נישק את צווארי בתאווה, פרצופו של דילן התעקם לחצי חיוך מפחיד.
"הופ את לבד, ואת תשארי לבד תמיד"
דילן אמר בזמן שתיאו הפשיט את חולצתי.
•~•~•~•~

"לאאאאאא" צרחתי בזמן שהתיישבתי על המיטה החצי שבורה הזאת, לבי דפק כל גופי הזיע,
חלמתי חלום מבחיל.
דילן נטש אותי, הוא עזב אותי אני לבד.
אין לי אף אחד חוץ מעצמי.
כמה זמן זה ימשיך ככה?,
תחושת הלבד, תחושת העצב שאוכלת אותי מבפנים, לפעמים אני מנסה להכחיש
' ללמוד לחיות עם עצמי ' אבל זה לא פועל,
אני שונאת את עצמי
אני תמיד מרגישה ככה תחושת ריקנות, תחושת עולב.
אנשים חושבים שזה קל להעליב את הילדה השמנה והמסכנה, תמיד יש שעיר לעזאזל,
בחיים שלי זאת אני.
לכל מקום שהגעתי אליו חוויתי השפלות!,
כמה עוד אפשר הא?,
להיות לבד.
כנראה שהגיע הרגע להיכנע הגורל ניצח אותי .
כל החיים אני והגורל התנגחנו היינו אויבים תמיד!.
ובכל הפעמים הגורל ניצח.
הגיע הזמן לעצור ולקבל אלו החיים שלי,
להיות שמנה,
דחויה,
מסכנה.
דילן אמר לי כשהיינו ברכב, שהוא לא יכול לשמור עליי מהיעוד שלי כנראה שזה הייעוד שלי לחוות השפלות, להרגיש מושפלת לכל חיי.

קמתי מהמיטה מתחילה ללכת בחדר, הרגליים שלי פחות כאבו הרגשתי שהסם הפסיק להשפיע עליי, התקדמתי אל עבר המקלחת.
המקלחת הייתה ישנה ומלוכלכת, לא היה שם שמפו או סבון גוף רק מקלחת עם ארון קטן לידה,
פתחתי את הארון ונגלה אל מול עיניי בגדים גדולים, לא משהו מיוחד סתם חולצות בצבע שחור, לפחות יש את החולצות האלו אחרת הייתי נשארת בחזייה הזאת לתמיד.
פשטתי את בגדיי הורדתי את המשקפיים הגדולות והמכוערות שאני לובשת.
כן, כן יש לי משקפיים שלפי דעתי הופכות את הפנים שלי לכיעור הכי גדול בהיסטוריה.
נכנסתי למקלחת המסכנה הזאת, זרם המים היה קר כקרח ואני לא מבינה למה! , אנשים רוצים שאני אמות מקור הא?,
אהה נכון לאף אחד לא אכפת ממני ברור!.

סיימתי להתקלח לבשתי את הג'ינס וחולצה אחת מהארון הקטן, פתחתי את הדלת וראיתי מגש אוכל שכלל בתוכו סלט עם חביתה.
פתאום נזכרתי שכבר לא אכלתי המון זמן הבטן שלי מקרקרת, רצתי למיטה ישבתי עליה והתחלתי לאכול.

היום עבר כנצח האמת שאין לי הרבה מושג איפה אני כרגע הדבר היחיד שידוע לי זה שדילן עזב אותי ותיאו חטף אותי..

התחלתי לשמוע מבעד לדלת רעש של מפתח ננעץ בחריץ הדלת,
אני בטוחה שזה תיאו, נמאס לי מהשליטה שלו עליי והאמת אני לא מוכנה לספוג היום השפלות.
מספיק קשה לי,
נכנסתי במהרה מתחת לשמיכה ועשיתי את עצמי ישנה בזמן שתיאו נכנס לחדר.
הוא התיישב על המיטה התקרב לאוזני.
" אני יודע שאת ערה מותק" לחש מעביר בי צמרמורות "הלב שלך דופק חזק מידיי את מאוימת בטא, שומעים שאת לא ישנה" אמר בזמן שהוא מלטף את לחיי,
אבל אני לא הולכת לוותר אני ממשיכה במשחק כמו גדולה,.
"יש לך חמש שניות לפקוח את העיניים אחרת תקבלי עונש בטא".
לחש וליבי החל לדפוק במהירות הבזק,
"בטא הלב שלך דופק כל כך חזק אני רואה שאת מתחילה להבין מי הוא השולט כאן" לחש לאוזני.
"אחד" לחש לאוזני ונשך אותה בחוזקה, מיד קפצתי מהמקום בזמן שהוא מחייך חיוך ניצחון,
החזקתי את אוזני המדממת ודמעות נפלו מעיניי.
"הגיע הזמן שתדעי את החוקים" אמר והתעלם מעצם העובדה שפאקינג יורד לי דם מהאוזן בגללו, "בואי אחרי!" אמר בצעקה ומיד הלכתי אחריו מבלי לחשוב.
' אסור לך לעצבן אותו '
ראשי אמר לי והקשבתי לו.
תיאו הוביל את דרכי ולראשונה אני ראיתי איפה אני נמצאת,
זה מקום שלפי דעתי הוא מתחת לאדמה , אין כאן חלונות ושום אור של שמש לא נכנס לכאן.
יש כאן רחבה ענקית שנראה לי שזאת רחבה שמתאמנים עליה, יש גם ספה אחת שמשקיפה עליה.
יש כאן המון חדרים עם דלתות אני ממש לא רוצה לחשוב מה יש שם בפנים!,.
תיאו המשיך ללכת והתיישבנו על הספה שמשקיפה על הרחבה.
לשניה אחת איבדתי את עצמי והתחלתי לבחון את המקום, התחלתי לחפש דרך לברוח מכאן במהרה,
"שבי" צעק כאשר הוא משך את היד שלי ועשה את הפעולה בעצמו.
לבי דפק מה מצפה לי עכשיו?
ועל איזו חוקים הוא מדבר לעזאזל?!.
"מתי יום ההולדת 17 שלך" שאל באדישות כאשר הוא התחיל להתקרב אליי.
להתקרב יותר מידיי,
' תתמקדי הופ לא לעצבן אותו '
ראשי הורה לי ועשיתי כבקשתו.
" בתאריך 11.10 " לחשתי , "מצוין חרסינה" ליטף את הלחי שלי ואני נרתעתי לאחור במעט.
"את מפחדת" לחש והנהנתי במקצת.
"אני ואת דומים מאוד את תביני בקרוב" לחש כאשר בהיתי בעיניים הכחולות המהפנתות שלו,
"אני יודעת שאני שונה זה לא סוד"
לחשתי והשפלתי את ראשי, תמיד הייתי שונה ולא קשורה לכלום, עם עד היום שום דבר לא השתנה כלום לא עומד להשתנות.
"אין לך מושג כמה את שונה חרסינה" לחש והעביר קצבת שיער למאחורי אוזני, כשתיאו עשה את זה ליבי דפק מעט אין לי מושג למה.
"מה זאת אומרת"לחשתי משפילה את ראשי לשניה, מיד תיאו הרים אותו.
"את תביני הכל ביום הולדת 17 מותק" לחש לאוזני כאשר הוא ליקק את הדם מהאוזן שלי,
מה יש לו לעזאזל!?, בחיים שלי לא פגשתי אדם שמלקק דם, .
"למה אי אפשר עכשיו!" אמרתי מעט בצעקה מתעלמת לגמרי מהעובדה שהבן אדם פאקינג ליקק דם כרגע. תיאו נאנח
"כי אני אמרתי"
"מה הבעיה לספר לי עכשיו?"
"את לא מוכנה לזה כי אין לך את הבגרות להבין את רק בת 16 מותק" הוא לחש " אז מה גם אתה רק בן 17" לחשתי והוא חייך,
"מותק אני בן 21" הוא אמר ופערתי את פי, אם הוא בן 21 למה הוא הגיע לבית הספר?,
אני לא יודעת והאמת לא אכפת לי.
אני מאמינה שברגע הנכון כל האמת תצא לאור.

"ועכשיו לחוקים" לחש לאוזני בפעם המאה היום מעביר בי צמרמורות במעלה גבי, אני מתחילה לחשוב שהוא אוהב לעשות לי את זה.
לגרום לי לפחד להיות לידו.
"חוק 1. את קוראת לי אלפא, את לא מעזה לקרוא לי בשמי הפרטי מובן?!" צעק והשפלתי את ראשי, הנה תיאו הישן חוזר לחיים,.
"כן" לחשתי
"כן מה?!" נשמעה צעקה כאשר הוא הרים את ראשי,
"כ..כן א..אלפא"
"ילדה טובה" לחש לאוזני.
"חוק 2. את לעולם לא בורחת ממני מובן?!"
"כ..כן א..אלפא "
"חוק 3. את מצייתת לי!, כל דבר שאגיד לך לעשות את עושה בלי כל ויכוח מובן?!"
"כ..כן א..אלפא" לחשתי במהרה כשדמעה יוצאת מהעין שלי,
"חוק 4. את לעולם לא מתקרבת לברייד לא משנה מה הוא אומר לך מובן!?" צעק הפעם בחוזקה.
" כ..כן א..אלפא".
"יופי בטא, את שאר החוקים תדעי כשתיהיה בת 17" לחש
"עכשיו בואי נראה עם הבנת אותי, מהם ארבעת החוקים הראשונים" לחש כשהוא מחייך חיוך מעושה.
"חוק ראשון אני קוראת לך אלפא"
"מצוין" אלפא לחש והמשכתי.
"חוק שני אני לא בורחת ממך" לחשתי ואלפא חייך חצי חיוך מעושה,
"תמשיכי" ציווה
"חוק שלישי אני מ..מצייתת ל..לך" גמגמתי משפילה את ראשי במקצת,
" חוק רביעי אני לעולם לא מתקרבת לברייד" לחשתי והוא חייך חיוך ניצחון.
"ילדה טובה" לחש
"תקשיבי לי טוב את הולכת להתנהג יפה בתקופה שתהיי כאן עם לא תתנהגי יפה תקבלי עונש ותאמיני לי שלקבל עונש אצלי זה לא כל כך כיף כמו שהיה בעבר" לחש לאוזני.
"אני מובן בטא!?"
"כ..כן א..אלפא" לחשתי קשה לי להוציא את המילים הללו מהפה שלי כרגע.
" לא שמעתי" לחש,
"כן אלפא!" צעקתי ופתאום צבע העיניים שלו השתנה מצבע כחול ים לצבע אדום,.
רגע מה לעזאזל צבע אדום!?,מה יש לבן אדם בעיניים ,.
עשיתי פרצוף לא מבין בזמן שהוא חייך, הוא התקרב אליי כאשר העיניים שלו אדומות ומפחידות יותר ליבי החל לדפוק..
לאן נכנסתי?.
"חוק 5. את לעולם לא צועקת בקרבתי אלה עם כן אני מרשה לך מובן?!" צעק כאשר הסתכלתי על צבע העיניים שלו.
"כ..כן א..אלפא",
"תחזרי לחדר שלך!" צעק והוציא אותי מהטרנס שהייתי הוא התקרב אליי שמעתי את ליבו דופק חום גופו היה חם זה פשוט מלחיץ בטירוף,
מיד קמתי לחדרי וסגרתי את הדלת.
אחרי שניה נשמעה שאגה של אממ נראה לי זאב?!, מה לעזאזל הולך כאן!?.
כנראה שאת התשובות מאלפא אני אקבל
ב- 11.10.
_______________
היי בנות 😄
מה אתן חושבות על תיאו?
פרק הבא ביום חמישי קריאה מהנה