נקודת מבט לילה:
אני כלואה בזרועותיו השריריות החזקות עד מאוד.
אני רואה אותו ונופלת מוצאת את עצמי באפלה כל יום מחדש.
הוא שובר אותי.
נשברתי.
הופ במצב טוב יותר יחסית.
חיים בבית משותף עם תיאו. אומנם עדיין חלים החוקים של אלפא תיאו. אבל אני!, אני מרגישה נורא.
באמת שאני מקנאה בהופ, היא הצליחה לשנות את תיאו. אני הגעתי למקלט הזאבים לפניה. הייתי אני אותה ילדה מרדנית, אותה ילדה אשר כועסת על כל שטות קטנה.
לפניו הייתי ילדה עם שאיפות וחלומות, החלום שלי הוא להיות ביולוגית ימית, תמיד אהבתי את הים. ביקרתי המון בים כאשר ילדים מבית היתומים שלי התנכלו אלי, הם לקחו לי את המשחקים ועשו לי פשוט רע.
אי אפשר לצאת שפוי מבית היתומים שאני ביקרתי בו, הילדים היו כל כך ממורמרים ועצובים, כל אחד עשה רע אחד לשני.
נהגתי לברוח לים ברגעים קשים, לשחות אני לא יודעת, הדבר היחיד שזכור לי מהים היה שישבתי על החול הנעים שיחקתי בו והסתכלתי על הגלים הגבוהים. תמיד ידעתי כשאני אהיה גדולה אני יהיה ביולוגית ימית.
כל השאיפות והחלומות שלי נגמרו ביום אחד, האמא המאמצת שלי נתנה לי מכתב, בפשטות רבה, ואמרה לי שאני צריכה לקרוא אותו, הייתי בטוחה שזה סתם מכתב שהאמא הביולוגית שלי בטח כותבת שם כמה היא שונאת אותי.
לא האמנתי שברגע הקטן הזה, ברגע הקטן ההוא שבו הלכתי ליער אך ורק כדי שיהיה לי שקט, הוא צץ!, השטן עלי אדמות.
מהרגע הראשון, מהיום הראשון שהוא נגע בי הוא סימן אותי כשלו.
הוא לא חסך מלהגיד לי את זה. אני זוכרת את זה כל כך טוב, הרי זה רק מלפני כמה חודשים, אבל כשאני מסתכלת אחורה, אני כבר לא אותה ילדה. אני משהי אחרת. מישהי כל כך פחדנית ומפוחדת, רק מלראות אותו עולות לי צמרמורות,.
ביום הראשון שפגש אותי, הוא היפנט אותי וזיין אותי.
בתולה אני לא הייתי. כשהוא אנס אותי הוא לקח את החיים שלי.
כשהוא חטף אותי הוא לקח את האהבה שהייתה לי בכל החיים שלי.
ג'ונאס קראו לו, הבחור המושלם, הוא דאג לי שמר עלי, עשינו כמעט הכל ביחד, הבתולין שלי היה שלו, זה המזל לפחות את הבתולין שלי איאן לא גנב לי.
הוא אהב אותי ואני אותו, היו לנו תוכנית לחיים, הבטחנו אחד לשני שנלך ביחד ללמוד ביולוגיה ימית,.
אני זוכרת שדיברתי עם ג'ונאס ביום החטיפה, אמרתי לו שהאמא המאמצת שלי , אמרה לי משהו על מכתב מסוים.
ג'ונאס הציע לי שהוא יבוא איתי לקרוא את המכתב, אבל אני סירבתי בתוקף, לא יכולתי לשאת בתוצאה שג'ונאס יהיה איתי ברגע שאני קוראת משהו כל כך אישי.
אולי זה נשמע מוזר למה שאני לא ארצה שהוא יהיה איתי. אז התשובה פשוטה, המכתב ההוא הזכיר לי את בית היתומים הזכיר לי את הילדות הקשה שתיעבתי, ג'ונאס הכיר אותי אישה חזקה, מישהי שאומרת את מה שהיא חושבת בכל הזמן!. לא יכולתי לשאת בכך שיראה אותי נשברת.
לכן הוא לא בא איתי, וברגע הקטן הזה שהוא הסכים איתי ולא בא איתי, עשיתי את הטעות הגדולה של חיי, כי בלילה הזה הייתי כבר שייכת למישהו אחר.
הופרדתי מאהבת חיי, ונחשו מה זה לא נגמר פה.
ג'ונאס כבר לא בן החיים. אני זוכרת את היום ההוא כאילו הוא היה אתמול.
____
התעוררתי אזוקה למיטה. איאן היה לידי, הוא היה נראה כל כך עצבני. בזמן הזה ניסיתי להבין איפה אני נמצאת. לא הבנתי מה קרה ואז הוא התחיל לדבר, ובתחילת הנאום שלו אני ידעתי שזה לא הולך להסתיים טוב לעולם.
"מי זה!?" הוא שאל, לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
"מה?" "מי לעזאזל לקח לך את הבתולין שהיו שמורים לי?!" הוא צורח בחדר, בטני מתכווצת. "סליחה?" "שום סליחה מטומטמת, תעני לי מיד!" הוא צורח, לא יקרה כלום אם אספר לו נכון?.
"קוראים לו ג'ונאס הרד" אני לוחשת.
הוא מתקרב אלי, "הוא לקח לך את הבתולין שהיו שמורים לי, לכן הוא לא הולך לצאת חי." הוא אומר, מה?, ל..להרוג??, לא!, זה לא קורה לי.
אני מנסה להשתחרר מהאזיקים אך לא מצליחה. לעזאזל הם חזקים.
הוא לא עושה דבר, רק קם מהמיטה יוצא מהחדר ונועל אותה. משאיר אותי להתכווץ.
____
זה היה הרגע שבו ידעתי שג'ונאס מת בגללי.
אנחנו יוצאים מהבית של תיאו, בעודי עליו ישובה בדממה, כל כך מפחדת.
הוא מושיב אותי בחוזקה במושב, כך לפחות אני מרגישה, אני נאנקת בכאב.
עונש הזאבים קרה היום, כואב לי בין הרגלים בצורה לא אנושית.
"תלמדי לסבול בשקט!" הוא צועק.
הוא לא אומר דבר. רק הולך לנהוג.
אני מרגישה שהרכב עוצר.
הוא מרים אותי על גבו ואנחנו נכנסים למקום הסיוטים שוב.
הוא מושיב אותי על המיטה, משחרר לי את המחסום לפה ומוריד לי את הכיסוי עיניים.
בטח העיניים שלי אדומות כבר. צבעם הירוק בטח כבר דהה.
"את בטח חושבת שהייתי נחמד אליך, אז לא זונה קטנה שלי, אני התנהגתי בצורה נחמדה יותר רק בגלל תיאו. מה את חושבת כלבה שאמרתי לו את כל מה שאת עוברת?, הצחקת אותי. עכשיו את רוצה לנחש מה העונש שלך היום?" הוא שואל ואני מתה מבפנים יודעת שמה שסיפרתי להופ הוא לא כל מה שאני עוברת, איאן לא מרשה לי לספר שום דבר רציני.
"אז אין ניחושים?," הוא שואל ומחייך אני משפילה את ראשי מהבושה.
"כלוב" הוא לחש. מחזיק בי ומרים אותי.
"ב..בקשה אי..אן, אני אע..שה הכל" אני מגמגמת.
"כן מה בדיוק תעשי?" הוא שואל פאק אני לא יודעת, כבר עשיתי כל דבר רע כאן.
"כן אין תשובה, הרווחת לך עוד יום בכלוב, אני מכירה את הנוהל פרוסת לחם אחת ביום ומים" הוא לוחש. אני מפחדת כל כך מפחדת.
אנחנו נכנסים למרתף הכלוב, הינה זה מתחיל.
"ארצה" הוא לוחש, אני משפילה את ראשי מתכופפת לריצפה המסריחה.
הוא הולך מוציא את הקולר, הוא שם לי קולר ומחבר אליה רצועה ומחזיק בי.
קשה לי לזחול, קשה לי לזוז ממקום למקום. היום עשיתי כל כך הרבה סקס לכל החיים.
הוא מכניס אותי לכלוב מתחיל לגזור לי את הבגדים מותיר אותי למות מקור כאן במרתף.
אין שמיכה אני קופאת. אני חייבת בגדים קר לי.
"איאן בבקשה אני.., קר לי, רחם עלי אני אעשה הכל רק אל תשאיר אותי בלי בגדים" אני לוחשת.
"קר לך?" הוא שואל מתכופף אלי, זה לא קרה אף פעם.
בשלב הזה פעם הוא היה נותן לי סטירה.
"כן" אני מצייצת, הפנים שלו נראות כל כך יפות עכשיו, הוא מלטף את פני, אני עוצמת את עיניי מתענגת על הרגעים הקטנים האלו שנותנים לי להבין שאולי זה לא הסוף אולי יש תקווה.
"כל כך קטנה" הוא לוחש, "כל כך קפואה" הוא ממשיך, "כל כך שלי". הוא לוחש.
"בבקשה איאן רחם עלי" אני מתחננת.
"בטח הכל בשביל הבייבי שלי" הוא לוחש, הוא מתרומם ממני.
רגע אולי יש סיכוי, אולי הוא לא יכעס אולי הוא מתרכך כמו תיאו.
הוא הולך ואני משפילה את ראשי כואב לי להרים אותו גבוה כשאני בתנוחה לא נוחה שכזאת.
אני שומעת צליל קטן. אני מרימה את ראשי מסתכלת למעלה,.
"מה חשבת?, שארחם עליך?," הוא לוחש.
"לא בבקשה" אני כבר מתחננת.
"כן, כל כך כן!" הוא לוחש נועל את הכלוב ויוצא מהחדר.
הוא הדליק את המזגן על קור.
למה אני מבקשת ממנו?, למה אני מתאמצת?, זה לא יגמר לעולם.
אל תדברי אל תבקשי אל תתחנני פשוט תעשי מה שהוא אומר.
אחרת רק תסבלי יותר.
______________
סורי על השעה.., טוב!, אז פרק 34 נקודת מבט לילה.
לכל שונאות איאן, אני איתכן.
שבוע טוב, פרק הבא יום חמישי.😍
YOU ARE READING
My bad Wolf
Werewolfסיפורי הוא די מטורף, סליחה תנו לי לתקן את עצמי, הוא מטורף. מרגע החטיפה כל חיי השתנו, לא האמנתי עד כמה מסובכת אני. התעוררתי ביום הולדתי וגיליתי שאני לא מי שחשבתי שאני. החיים שלי התחילו טובים ומאושרים עד לרגעים מסוימים אשר גרמו להורדת הביטחון שלי. יום...
