My bad Wolf

פרק 42 חלק ב': בין תו לתו

קריסטל:
"ברקת הזהרי!, אינך רוצה ליפול מהעץ!." אני עומדת מתחתיו. היא אוהבת את היער עד מאוד. "אני נזהרת. אבא לימד אותי איך לטפס בלי שיראו אותי." היא מתנשפת. היא פולטת לפעמים שטויות ללא כל חשיבה מוקדמת. "על מה את מדברת בדיוק?." אני שואלת בקולי הרך, על מנת להוציא ממנה מידע. "השעתיים עם אבא." היא אומרת ממשיכה לטפס על העץ. היא לא מתעייפת לעולם. "אתם אמורים ללכת לים בשעה הזו לא ליער!." אני מתעצבנת.
"איזה ים?. אני שונאת את הים." ברגע אחד של חוסר תשומת לב אני שמה לב לקפיצה המושלמת של ברקת מהעץ. "מה זה אמור להביע?. היציבות הזו. פעם אחרונה שאת קופצת מהעץ ככה, את יכולה לשבור את הגוף.!" אני נוזפת בה. "קריסטל הגיע מכתב." אני שומעת את קולו של קאי מאחורי. אני מסתובבת אליו. "למה אני צריכה לגלות שאתה לוקח את ברקת ליער במקום לים?." הוא מגרד בראשו. "ברקת מה אמרנו." הוא הסתכל עליה התכופף לגובה הקטן. "לא לגלות." "ומה עשית?." הוא ליטף את ראשה. "קום." אני שואגת. "ברקת חזרי הביתה. תתקלחי." היא החמיצה פנים והלכה.

"מה זה אמור להביע?!, היא עוד לא בגיל לאימונים." הוא התנשף וקירב אותי אליו. "את יודעת מתי התחלתי להתאמן גברת בורדו?." התנשפתי. "גיל שמונה. אבל זה מקרה שונה. היא עוד לא בת אחת עשרה. כמה זמן אתה מאמן אותה?."
"שנה וחצי. היא לא נעשתה חזקה יותר סתם. זה למטרה טובה. לא אתן שיקרה לה מה שקרה לך." קאי מפחד. נו זה ברור.
"היא לא לבד ואין ממה לפחד." אני משלבת את ידי. "זה באישור של ההורים שלך. לא עשיתי את זה לבד. את פשוט עסוקה כל הזמן." הוא קרזל את שיערי.
"נתעסק בזה אחר כך. קיבלנו מכתב. גם הורייך הם פותחים אותו עכשיו." הסקרנות תמיד הרגה אותי. טוב. לא הגיע אלינו מכתב מאדם כבר תקופה ארוכה.
"הנכם מוזמנים למסיבת יום ההולדת של היילי. שנים שלא דיברנו. כמובן שזו אני. ליזי. היילי בת עשר." דמעה יוצאת בלי שליטה.

"מה קרה כאן הרגע?. לדיימון יש בת?" אני וקאי מבולבלים ומבוהלים. לפני שבע שנים הטלפון נעצר. ניסיתי להתקשר, ליצור קשר עם ליזי. לא צלח. היינו סבורים שדיימון התחרפן לגמרי. דאגנו לחיים שלהם ולא היה לנו למי לפנות.
"המכתב הזה מוזר. אני בהלם מוחלט." קאי מחזיק בראשו.
"הם כתבו תאריך, ומקום. אנחנו באים. זה בעוד שבוע מהיום. נארגן טיסה. אני חייבת לראות את דיימון."
"יותר מידי חלמת עליו. אף פעם לא הצלחתי להבין למה. את ברחת ממנו. הוא עשה לך רע קריסטל." קאי הידק את ידיו בחוזקה.
"אני מרחמת עליו. הפנים שלו קאי. אני לא אשכח לעולם את הפנים כשעזב. אחרי השיחה עם אמא, רציתי לחבק אותו. 12 שנים עברו. אני זקוקה לסגירת מעגל." קאי הנהן בעל כורחו. "המעגל לא היה טוב אף פעם."
"הוא לא היה טוב כי הוא נקלע לסיטואציה קאי. אם היית חי עם פסיכופט גם אתה היית מתנהג כך. אני לא יודעת מה עבר עליו בטור ילד. הוא עבר דברים קשים זה בטוח. אני רק רוצה לעזור לו. היינו באותה הבטן של אמי. הוא אחי הגדול, בשר מבשרי. לא אפקיר אותו. עבר כבר זמן. המון זמן קאי. אנשים משתנים." קאי חייך. "אני לומד ממך על אהבה כל פעם מחדש קריסטל. את מרגשת אותי בכל פעם מחדש." קאי התרומם ממני וחזר הביתה. נשארתי ישובה על האבן.