פרק 10: שימי פס

1.6K 107 40
                                    

"בוקר טוב אחות קטנה" קולו של דיימון נשמע באוזני ואני פוקחת את עיניי, שיערו עדיין מעט מקורזל, הוא משרברב שפתיו,
"היי" אני לוחשת והוא מכווץ את לחיי.
"איך ישנת?" הוא שואל ואני מחייכת קמה לחדר האמבטיה.

"טוב, מה השעה?" "עשר בבוקר, נראה שאת אוהבת לישון" הוא צוחק ואני מהנהנת לו.
"זאת האהבה שלי" אני מצחקקת ומתחילה לצחצח את שיניי.
"בסדר" הוא לוחש ויוצא.

אני עושה את כל ארגוני הבוקר שלי מתארגנת עם בגד בית פשוט, אני מסדרת את שיערי הארוך ומסלסלת אותו.

אני מתאפרת בקטנה סתם כי בא לי ומיד יורדת למטה.

"בוקר טוב קריסטל" אבא אמר לי כשישב על האי במטבח.
אני מתקדמת לכיוון עמדת הקפה החזק שלי.
"שתית קפה דיימון?" אני שואלת את דיימון הישוב על האי לצד אבי.
"לא עדיין לא" "מצוין נעשה לך את מבחן הקפה" אבא מצחקק ואני מתחילה להכין את הקפה.

הקפה שלי הוא חזק כמו שאני אוהבת, אבא לעומתי שונא זאת, תמיד צחקנו שאף אחד בעולם לא יאהב את הקפה הזה חוץ ממני.

אני מגישה את הקפה לדיימון, הוא בודק אותו, הוא גרם לי לעלות גיחוך קטן.
"אתה מתכוון לשתות או מה?" אני לוקחת לגימה מהקפה שלי ונהנת מכל לגימה.

"וואו זה הקפה המגעיל ביותר שטעמתי, למה את מתעללת בעצמך?!" אני מגלגלת את עיניי.
"ככה אני אוהבת תתמודד" דיימון מרים את ידיו כנכנע ואומר לי, "תהני עם קפה זוהמה" הוא מזיז את הקפה שלו לצד השני של האי כאילו הכנסתי לתוכו חומר נפץ.

"קריסטל אוהבת חזק בלי מתוק" אבא אומר ואני מחזיקה את ידו.
"כן זאת האמת" טוב הבנתי, הבנתי" דיימון מגרד בראשו.

"טוב אוכלים משהו היום?" דיימון שואל ואני מנידה בראשי לחיוב, אני מוציאה מהמקרר ירקות, לחם, ביצים, גבינות.
אני מכינה חביתות שמה את הלחם בטוסטר כשהכול מוכן אני מגישה לשולחן וכולנו אוכלים.

"תתארגני קריסטל, אנחנו הולכים" דיימון אומר ברגע שאני מסיימת לאכול, אני נחנקת במקצת.
הולכים?, לאן?.

"היא לא יוצאת לשום מקום" אבי אומר וקם מהשולחן הולך לחדרו ונועל אותו, אני נותרת נעולה בשתיקה משפילה את ראשי.

"מה קרה לו?" דיימון שואל אותי, הוא חדש כאן. הוא לא מכיר את אבי, אבינו.
הוא לא מודע לעיניין שאני לא יצאתי מהבית המון זמן.

"אסור לי לצאת, אבא מפחד שאני אעלם כמו שאמא נעלמה" דיימון בשוק, אני כזאת מטומטמת הייתי צריכה לספר את זה בצורה יותר שפויה.

"אני מצטער" הוא לוחש וקם עולה למעלה.
הוא נכנס לחדרו של אבי ומיד לאחר חמש דקות הוא יורד למטה מחויך.
"הולכים תתארגני" הוא מחייך אליי.
"איך הצלחת לשכנע אותו?"
"יש לי את הדרכים שלי" אני מעדיפה פחות לשחק עם המזל והולכת מיד להחליף בגדים.

My bad WolfWhere stories live. Discover now