מצאתי אהבה ביום

פרק 1

"רונה קומי כבר ישמנה, אנחנו מאחרים לבית ספר בגללך", עידו צעק והתחיל לדגדג אותי, למה לעצבן אותי בבוקר, אני שונאת דגדוגים ועידו יודע את זה.

"דידי עזוב אותי כבר יחרא" התעצבנתי עליו והעפתי אותו ממני, "דברי יפה לאחיך הגדול" עידו אמר וגיחך, "רק ב15 שניות" הקנטתי אותו והוצאתי לו לשון, שנינו צחקנו.

קמתי מהמיטה וסילקתי אותו מהחדר כדי שאני אצליח להתלבש, לבשתי גינס אפור כהה עם קרע בברך וגופיה שחורה, נעלתי את נעלי האדידס שלי עם הפס זהב ויצאתי מהחדר, ירדתי לסלון והיה לי כבר אוכל מוכן על השיש, "תודה דידי" צעקתי אליו ושמתי לב שהוא מאחורי, הוא הביא לי נשיקה בלחי, "בכיף רונה".
אכלתי את החביתה שלי במהירות והסתכלתי על עידו במבט בוחן בזמן שהוא היה שקוע בפאלפון שלו, "איזה חתיך אתה היום" קרצתי אליו והוא צחק, "כמו בכל יום רונה" והוא קרץ לי חזרה.
עידו נראה אש, יש לו עיניים אפורות בהירות וגומות שכובשות כל אחד, הוא מחוטב מאוד וגורם לכל מי שמסתכלת עליו להזיל ריר, לפעמים אני חושבת אם הוא לא היה אחי התאום כבר הייתי עושה אותו.

יצאנו ביחד לרכב של עידו ונסענו ביחד לבית ספר, אדל התקשרה אליי, עניתי לה והיע נשמעה נסערת "רונה יש סיכוי עידו בא לקחת אותי גם לבית ספר?" שאלה מתנשפת מבלי לשאול עניתי לה שאנחנו בדרך.

"תסע לאדל", הוא הסתכל עלי במבט מבין ונסע לכיוון הבית של אדל, הוא כבר זכר את כתובת הבית בעל פה בכל זאת החברה הכי טובה שלי.
יצאתי מהרכב וחיבקתי אותה חזק והיא בכתה על כתפי, "הכל בסדר דלי אני פה", היא התחילה להרגע וחיבקה אותי חזק, "נמאס לי שהוא חוזר כל בוקר שיכור מת ומנסה לריב איתי על כל דבר" אדל אמרה לי בבכי, הסתכלתי עליה במבט מבין כי זה לא הפעם הראשונה שזה קורה לה פשוט ישבתי איתה על המדרכה והקשבתי לה וזה לא עיניין לא אותי ולא את עידו אם נאחר, אדל הייתה חשובה גם לעידו הם היו חברים טובים מאוד, הוא ידע למה היא בוכה אבל הוא החליט שעדיף שהיא תרגע קודם איתי.

"הוא לא היחיד שאיבד אותה גם אני איבדתי אותה, איבדתי את אמא שלי, איבדתי חלק ממני, אני יודעת שזה קשה לו אבל אנחנו צריכים לתמוך אחד בשני ולא רק אני בו.." אדל נרגעה והפסיקה לבכות, היא נישקה אותי על הלחי "תודה רונה, אין עלייך בכל העולם" אדל נכנסה לאוטו למושב האחורי וראיתי איך עידו נותן לה חיבוק חזק ותומך, אין על אח שלי בעולם.

"תחגרי כבר שמנה", עידו אמר וגיחך, עשיתי עיניים נעלבות וציחקקתי.
"עידו אחותך היא החלום של כל גבר" היא אמרה ועידו התחיל לצחוק, "אף גבר לא יתקרב אליה כי יודעים שהיא אחותי", נתתי לו מכה בכתף והוא הוציא לי לשון.
אני יודעת שאני נראית טוב, אני אף פעם לא התביישתי בזה, יש לי עיניים דומות לשל עידו, אפורות בהירות, שיער שטני וגוף רזה ומעוצב, אני גובה 1.70 וזה הדבר שאני הכי לא אוהבת בעצמי, יש הרבה בנות שמקנאות בי ואני לא מבינה למה..

נכנסנו לבית ספר, נתתי לעידו נשיקה בלחי ואיחלתי לו המשך יום טוב, אני ואדל התקדמנו ללוקרים, "מה יש לנו בבוקר?" עניתי לה מתמטיקה והיא הוציאה את הציוד.
"רוני" שאלתי קול גברי ועבה מאחורי, אני כבר יודעת מי זה, אני יכולה לזהות את הקול הזה גם מתוך שינה..

שמעתי את אדל אומרת לו "תסתלק מכאן מטומטם", עלו לי דמעות לעיניים, סגרתי את הלוקר במהירות ורצתי לכיתה, שומעת אותו צועק לי לחכות שנייה ושהוא רק רוצה לדבר איתי אבל לא רציתי לראות אותו או לשמוע אותו בכלל.