-נקודת המבט של סהר-
אולי לא הייתי צריך להגיד לה את זה עכשיו, אולי זה היה יותר מידי בשבילה אבל בסופו של דבר היא תיהיי צריכה להתמודד עם זה.
אני גם לא מבין למה אני חייב לשלוט פה ביחד איתה אבל זה הדבר האחרון שהורי אמרו לי ביום שהם נרצחו, כאלו הם ידעו מה עומד לקרות, הם באמת ידעו?
פלאשבק:
לפני 3 וחצי שנים-
"לאן אתם הולכים?" שאלתי את אמא ואבא, הם הסתכלו אחד על השני בהיסוס, "אתה חייב להיות חזק, יבוא יום ואתה תחליף אותי, תיהיה השליט", אבא אמר.
"עד שתביא אותה לשלוט לידך", אמא הוסיפה, "אל תתן לשום דבר לשבור אותך", אבא סיים את דבריו, הרגשתי שמשהו עומד לקרות.
"אנחנו אוהבים אותך", הם אמרו ביחד ונסעו.
בהמשך היום הודיעו לי על הרצח שלהם, אני ידעתי את האמת מההתחלה.
הייתי בן 16 כשהתחלתי לשלוט באימפריה, זה היה יעודי מאז ומתמיד.
*סוף פלאשבק*
אני יודע שרפאל כהן ינקום בי על כך שהרגתי את אח שלו, זה שניגש לרוני.
אני לא יודע מתי הוא יעשה את זה אבל אני די בטוח שהוא ינקום בי ויעשה משהו לרוני.
-נקודת המבט של רוני-
מה? מיועדים? אני וסהר?
לא לא יכול להיות, זה לא מה שאני רוצה, הוא יכול להיות הכי נחמד וחמוד כלפיי אבל הוא יכול להיות השטן בכבודו ובעצמו, אני לא יודעת אם אני יכולה להתמודד איתו.
"גברתי, האדון ביקש שתרדי לאכול", מישהי צעירה בערך בגיל שלי נכנסה לחדר, "אף פעם לא ראיתי אותך פה, איך קוראים לך?" שאלתי אותה והתעלמתי ממה שאמרה, הדבר האחרון שרציתי לראות זה את הפנים של סהר.
"ספיר", היא אמרה, "ספיר בבקשה ממך אל תקראי לי גברתי, זה כל כך לא אני", אמרתי וצחקנו ביחד.
"את יורדת?" היא שאלה אותי שוב, "תגידי לסהר שאני לא יאכל איתו באותו השולחן היום", היא הנהנה ויצאה.
"את ממש חצופה שאת חושבת שאת יכולה להחליט פה על משהו", סהר נכנס אחרי חמש דקות וצעק, נבהלתי, "כן אני חצופה ואתה אידיוט", ירקתי את המילים מפי.
"נראה לי שאת לא מבינה שאני לא צוחק, את לא מתחצפת אלי, מי את חושבת שאת?" הוא שאל ואני צחקתי, "מה את צוחקת?".
"אני לא הרכוש שלך ובטח שבטח לא הזונה שלך, אני אמורה להיות השליטה פה, לא?", אמרתי והמשכתי לצחוק, "תראו תראו מי פתחה פה", הורידים שבפניו בלטו, הוא כעס ברמה שאף פעם לא ראיתי אותו ככה, "את לא השליטה עד שנתחתן, עוד פעם אחת את תתחצפי אלי, את תקבלי עונש ואני לא צוחק איתך, אם במקומך היה מישהו אחר הוא כבר ממזמן היה מתחת לאדמה", הוא אמר בכעס.
"עד שנתחתן? אתה חי בסרט שאני אתחתן איתך", מילמלתי בשקט והתפללתי לה' שהוא לא שמע.
"מה אמרת?" הסתכלתי עליו ולא זזתי, פחדתי, אבל לא רציתי להתנצל, לא מגיע לו.
"זהו נמאסת עלי, צריך לחנך אותך, חכי פה ואם תזוזי העונש יהיה יותר חמור." סהר יצא מהחדר וטרק את הדלת.
לחנך אותי? מה אני הכלב שלו? שאלתי אל עצמי אבל עדיין רעדתי, ידעתי שהוא לא צוחק.
סהר נכנס שוב לחדר עם שוט ביד, "את עברת את הגבול והפעם תענשי, ויתרתי לך יותר מידי פעמים", פחדתי, הייתי מבוהלת, מה הוא עומד לעשות?
"תורידי את המכנסיים ותעמדי על ארבע", מה? לא ידעתי מה לעשות, כל כך פחדתי, עשיתי כדבריו וחיכיתי.
"את צריכה לספור כל הצלפה, כל פעם שתתבלבלי נתחיל מחדש."
הרגשתי על עורי את ההצלפה על הראשונה, "אחת", רעדתי.
"שתיים", ניסיתי לשלוט על עצמי.
"שלוש".. "ארבע" כבר לא יכולתי, התפרקתי, כל כך כאב לי.
"קדימה רוני, את רוצה עוד?" הוא אמר ואני לא מבינה איך הוא יכול להיות כל כך רע.
"חמש" ... "עשר", הוא הפסיק והרגשתי שאני נופלת ולא יכולה לקום, כאב לי כל הגוף, הוא השטן, אני שונאת אותו, אני פשוט שונאת אותו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פינקתי בעוד פרק היום❤
אוהבות את סהר? הוא הגזים.
לא לשכוח, ללחוץ על הכוכב, אוהבת אתכם❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
