מצאתי אהבה ביום

פרק 14

-נקודת המבט של דולב-
אני שבור.
כל צלצול של פאלפון, כל הודעה שאני מקבל, כל דפיקה בדלת, מקפיצה אותי, מקפיצה את את הלב ואת כל הסובבים אותי.
אני מחכה לאיזושהי הודעה, הודעה שתגיע מגורם שיודע, מגורם שאולי יתן לנו קצת מידע וישפוך אור על המקרה שקרה, הודענו למשטרה שחטפו את רוני, רוני שלי.
הודענו להם ברגע שאדל התקשרה לעידו ועידו התקשר אלי, הוא אסף אותי ואת אדל ונסענו אל תחנת המשטרה.

אדל הייתה חכמה והיא החליטה להקליט את השיחה ברגע שרוני אמרה לה שהיא חושבת שיש רכב שעוקב אחריה.
בזמן שאדל השמיעה לשוטר את ההקלטה של השיחה אני ועידו ישבנו בצד בתחנת המשטרה, הוא הרעיד את הרגל ורעד כולו.

אני, עידו ואדל יושבים ביחד בחדר של רוני ומחכים למשהו, לכל דבר, שלושתינו לחוצים ורועדים, אנחנו שלושתינו מפחדים.

"אתם עדיין פה, אולי תצאו מהחדר שלה ותעברו לסלון, זה כבר נהיה מלחיץ." תמיר אמר ושלושתינו השבנו בשלילה, "הבאתי לכם אוכל", תמיר נאנח ונכנס לחדר עם שקית קרטון של סושי בשבילי ובשביל עידו ולעצמו ולאדל הוא הביא פיצה.
לא יכולתי לשכוח שרוני שונאת סושי אז שמתי את הסושי בצד והצטרפתי לאכול איתם את הפיצה.

"עידו תאכל" עידו נענע את הראש לשלילה, "אתה חייב, לא אכלת כבר יומיים" אני ותמיר אמרנו לו ביחד.
"אני לא רעב, אני לא יכול לאכול בזמן שאני אפילו לא יודע אם היא אכלה משהו ביומיים האחרונים", עידו אמר בלחש, פחד מהמחשבה.
הוא שבור, יותר מכולנו ביחד, הוא איבד את החצי שלו, חטפו חצי ממנו.
מה שאני מרגיש לא משתווה למה שהוא מרגיש ואני יודע את זה.

"בבקשה אתה חייב, אני מתחנן אלייך,אם לא בשביל עצמך, תאכל בשביל רוני", עיניו התמלאו דמעות, "לא אני לא יאכל, בגללי חטפו אותה, רק בגלל שהברזתי ולא לקחתי אותה בעצמי הביתה", הוא נאבק בדמעות אך ללא הצלחה.
"זאת לא אשמתך" אמרתי לו, "זאת כן, זאת אך ורק אשמתי", הוא מאשים את עצמו וזה לא צודק, כי גם אני עשיתי אותו הדבר, הברזתי, לא חשבתי על מה שעלול לקרות לה.
"לצערנו היא פשוט הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון", אמר תמיר, "בואו לא נדאג, ימצאו אותה" אדל הוסיפה.

כל מה שעבר בראשי זה איפה הקטנה שלי נמצאת עכשיו, איפה האהבה שלי כרגע, ומה עושים לה, האם היא סובלת?

-נקודת המבט של רוני-
התעוררתי וראיתי שלידי ישב אותו הגבר ממקודם, קמתי בבהלה, "יש לך הזדמנות לשאול אותי שתי שאלות שאת רוצה, כדאי לך לנצל את ההזדמנות הזאת כראוי" הוא אמר בלי הקדמה.

"מי אתה?", שאלתי וחשבתי אם זאת הייתה שאלה מספיק טובה או שיכולתי לשאול משהו יותר טוב.
"אני סהר אטיאס, אני מנהל אימפריה בעולם התחתון וזה כל מה שאת צריכה לדעת עלי ברגע זה", 'רגע מה? העולם התחתון? מה אני קשורה?' שאלתי את עצמי.
הוא השתתק ואני חשבתי על השאלה הבאה שאני יכולה לשאול אותו, "שאלה הבאה" סהר אמר והאיץ בי, אם אין לו זמן למה הוא בא אלי ונותן לי לשאול אותו שאלות..

"למה אני פה? למה חטפת אותי?", הוא צחקק ואני לא הבנתי מה מצחיק במה שאמרתי, הייתי רצינית לגמרי.
"את לא יכולה לשאול אותי שתי שאלות עכשיו כשאמרתי לך בהתחלה רק שתי שאלות ושאלת כבר אחת", הוא אמר ואני יודעת שהוא צודק אבל אני חייבת תשובות, "אבל בגלל שאת לא מתחצפת ומתנהגת כראוי בנתיים אני אענה לך.
את פה כי מצאת חן בעיני במשך הרבה זמן והחלטתי שאני רוצה אותך לעצמי ואני מצטער על החטיפה אבל לא יכולתי לחשוף את עצמי שם ברחובות, אז זה היה חייב לקרות בדרך הזאת".
הוא חייך והרגשתי איך אני מתחממת ומתעצבנת, 'מצאתי חן בעינייך במשך הרבה זמן? אני בכלל לא מכירה אותך.' גם את זה אמרתי לעצמי.

"אתה לא יכול לחטוף אותי ולנתק אותי מהחיים שלי, אני לא זונה כלשהי, יש לי חיים" צעקתי עליו והוא נראה לא מרוצה, הוא סטר לי, "חבל פרינססה, עד עכשיו התנהגת כל כך יפה", ניסיתי לא לבכות, ניסיתי להשאר אדישה אליו אבל בכל זאת דמעות זלגו מעיניי, "אבל אף אחד לא מרים עלי את קולו".
"עוד ימצאו אותי" לחשתי והוא העמיד פנים שלא שמע, "עוד מעט יכניסו לך אוכל" הוא אמר ויצא מהחדר וכמובן שהוא נעל את הדלת.

ישבתי מכונסת בתוך עצמי על המיטה, "עוד ימצאו אותי, עוד ימצאו אותי, עוד ימצאו אותי, עוד ימצאו אותי..." המשכתי להגיד לעצמי בזמן שהדמעות לא פסקו מלזלוג.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מה דעתכם על הפרק?

אל תשכחו ללחוץ על הכוכב❤
-25 הצבעות ואני ממשיכה-