מצאתי אהבה ביום

פרק 25

נכנסתי לבית, היה שקט, הכל היה מבריק,  חדש, לא היה זכר לכל הרעיטים השבורים שראיתי אתמול.
"עידו?", קראתי בקול אך לא היה מענה, "מישהו בבית?" צעקתי ואף אחד לא ענה.
שמעתי צרחה, עליתי במדרגות וראיתי את תמיר שוכב על המדרגות עם עיניים פקוחות, הוא היה חיוור.
ראיתי שיש לו יריה בחזה
לא, לא יכול להיות, הוא מת?
"תמיר", התכופפתי כדי לגעת בפניו, הוא היה קפוא כקרח, "תענה לי", הרגשתי איך האוויר נעלם, בקושי הצלחתי ללכת.
שמעתי עוד צרחה, ועליתי בריצה במדרגות, נכנסתי לחדר של עידו ולא האמנתי למראה עיני, הם שכבו שם, עידו ודולב, דולב שכב חיוור, ראיתי כמה פצעי ירי לאורך גופו, ועידו שכב עם סכין תקועה בבטנו, עיניו פקוחות, הרגשתי שאני מתמוטטת, זה לא קורה לי.
שמעתי צרחה חרישית ורצתי לכיוון המקלחת, אדל עמדה שם, ומישהו עמד מאחוריה, אותו אדם מהחלום, זה שעמד באמצע האולם, היה על פניו חיוך, הוא היה גאה במעשיו.
הוא הצמיד את הסכין בחוזקה לגרונה, לאחר כמה שניות הוא שיסף את גרונה אחרי שבדק שאני מסתכלת, נפלתי על הרצפה, הוא רץ לכיווני, "זאת רק ההתחלה", הוא לחש באוזני ורץ מהבית.

"לאאאאאאא", קמתי בבהלה וצרחתי כך שאני חושבת שכל הרחוב שמע, שמעתי צעדים רצים, ספיר נכנסה בבהלה לחדר ועוד שני שומרים נכנסו אחריה, ציפיתי שגם סהר יכנס אבל זה לא קרה.
"מה קרה?" היא שאלה לחוצה, "חלמתי חלום רע", עניתי והתבאסתי שסהר לא נכנס.
הסתובבתי לצד השני של המיטה, "את לא אמורה ללכת? מחכים לך עם הרכב למטה", נזכרתי במה שסהר אמר לי אתמול, הוא באמת היה ממש רציני.
אני הולכת ומניחה שכל מה שיהיה עכשיו יהיה באשמתי? או שאני נשארת כאן וכל האנשים שחשובים לי יהיו מוגנים?

-נקודת המבט של סהר-
"מה קורה אחי?" לידן נכנס למשרד שלי, "רגיל, מה איתך?", שיקרתי והוא ידע, הוא הבחין במבט שלי והסתכל עלי מבולבל. "רוני?" הוא שאל והנהנתי, "שיחררתי אותה", אמרתי ולידן היה מופתע, "לא מתאים לך אחי", הוא אמר והתיישב מולי.
לידן חבר ילדות שלי, האבות שלנו היה חברים ושותפים, אנחנו מכירים זה את זה מהיום שנולדנו, כך ולא משנה מה קרה בחיי אף פעם לא הייתי לבד.

"נצא היום למועדון?" לידן שאל אותי, "לא אכפת לי", השבתי, זה לא היה היה מתאים לי.
לפני שפגשתי אותה הייתי מזיין וזורק, היא שינתה אותי, אני לא מאמין שפאקינג נתתי לה לשנות אותי.

לידן רצה להגיד משהו אך הפלאפון שלי צלצל, זה השומר שהצבתי כדי להסיע אותה לבית.
"היא ירדה מהרכב לפני כמה דקות בוס, היא בבית", הוא אמר.
"מעולה, שאר השומרים במקומות?", שאלתי בקול קר, "כן בוס".
"תתייצבו קרוב לבית, תדאגו שלא ישימו לב אליכם", אני יודע שאמרתי שברגע שהיא יוצאת אני לא אגן עליה יותר אבל לא באמת התכוונתי לזה, הצבתי ליד ביתה 5 שומרים סמויים, היא לא תדע עליהם אבל אני אדע כל הזמן שהיא בטוחה.

אני לא רוצה שהיא תיפגע, היא חשובה לי, אני אוהב אותה.
אף פעם לא האמנתי שאני מסוגל לאהוב מישהי, לפני כמה שנים כשהסתכלתי על ההורים שלי, האהבה שלהם הייתה חזקה יותר מכל דבר אחר, כבר אז אני ידעתי שאני אף פעם לא אזכה לאהבה כזאת.
ועכשיו אני יכול לדעת שצדקתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי אהובים, דבר ראשון אני רוצה להגיד, שבוע טוב❤
דבר שני, מחר אני יוצאת לחופשה של שבוע, אני לא יודעת מתי אני אעלה פרקים ואם בכלל יהיה לי זמן, אני מקווה שתבינו ותחכו בסבלנות לפרק הבא❤
אוהבת מלא❤
אשמח שתגידו מה דעתכם על הפרק?
ואל תשכחו ללחוץ על הכוכב✨❤