מצאתי אהבה ביום

פרק 23

נכנסתי לחדר, התיישבתי על המיטה ונשענתי על הקיר, ארבעתם התקבצו סביבי וחיכו בציפייה לסיפור.
סיפרתי להם הכל, כל מה שקרה מרגע החטיפה, סיפרתי מה קרה באמת להורים שלנו, עידו היה בהלם.
סיפרתי על סער, גם על ההצלפות, סיפרתי גם על הייעוד שלי, שאני אמורה לשלוט איתו ביחד.

החלטתי לא לספר להם שאני חושבת שיש לי רגשות אל סהר משתי סיבות, הסיבה הראשונה היא שהחבר שלי בחדר, הסיבה השנייה היא שהם יחשבו שאני משוגעת אם אני התאהבתי בבנאדם שחטף אותי והתעלל בי.

אולי אני מטומטמת שנתתי לו להכנס לי ללב אבל אני לא המטומטמת היחידה, הוא אוהב אותי גם ואני בטוחה בזה.
אני חייבת לדבר עם דולב ביחידות ולהגיד לו מה שאני באמת מרגישה, אני לא יכוחה להשאר עם איתו אם אני לא מרגישה שאני באמת אוהבת אותו בלב שלם, נכון?

"אנחנו חייבים לעדכן את המשטרה", תמיר קפץ ואמר, וכולם הנהנו חוץ ממני, אני לא חושבת שצריך.

שמעתי רעשים מבחוץ וראיתי עשרה מכוניות שחורות שידעתי שהן של סהר והייתה עוד מכונית בצד שזיהיתי אבל היא לא הייתה שייכת לסהר, "הוא פה", אמרתי בלחץ והם הסתכלו עלי מבולבלים.
"סהר פה", אמרתי שוב כמעט בלי אוויר.

"תכנסי לארון", דולב אמר והוביל אותי לשם, אני לא אספיק לדבר איתו..
שמעתי את הדלת נפרצת ונבהלתי.
"רוני אני יודע שאת פה", כולם הסתכלו עלי, חשבו מה לעשות, "את באמת רוצה לסכן את חייה של דודתך?" שמעתי את קולו של סהר בחוזקה.
"שרית? מה היא עושה פה?" עידו קפץ ממקומו ולא ידע מה לעשות.

"אני סופר עד 10 רוני, כדאי לך לרדת", שמעתי שוב את קולו של סהר, ידעתי שאין לי ברירה, יצאתי מהארון, "1", שמעתי את סהר מתחיל לספור, "2", סהר המשיך.
"את לא הולכת", דולב נעמד מולי וחסם לי את הדרך, דחפתי אותו ורצתי במדרגות לסלון.

"6", הוא המשיך לספור, "אני פה", צעקתי ונעמדתי מולו, פניו היו קרות וחסרות כל רגש, הוא שיחרר את שרית והיא נפלה על הרצפה מבוהלת, האקדח עדיין היה בידיו.

ראיתי שדולב ועידו רצו אחרי במדרגות ואחריהם גם אדל ותמיר.

"בואי", סהר אמר והושיט לי את ידו, דולב התקרב אליו עם אגרופים סגורים.
"בבקשה סהר תן לי רק עוד דקה", פניתי לסהר והוא הנהן, ניגשתי לעידו וליטפתי את שיערו, אני אוהבת אותך, אל תשכח", "גם אני אותך", הוא השיב, ידע שאין למנוע את זה.
חיבקתי את אדל, "תשמרי עליו בשבילי", אמרתי והסתכלתי על עידו, היא הנהנה ובכתה.
ניגשתי לתמיר, "אני אוהבת אותך, תשמור לי על כולם", הוא הנהן במהירות ודמעה זלגה מעיניו, חיבקתי אותי וניגשתי לדולב, "תקשיב", אמרתי וליטפתי את הלחי שלו, "משהו השתנה, אני לא מרגישה אליך מה שהרגשתי פעם, אני מצטערת, הייתי חייבת להגיד לך, גם אם זה הזמן הלא הכי מתאים", אמרתי לו והוא לא הגיב, מזוית עיני ראיתי את חיוכו של סהר.

נפרדתי ממנו מנשיקה בלחי והלכתי לכיוון סהר באי ידיעה מתי אראה אותם שוב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הנה הפרקקק, לאב יוו❤
35 הצבעות ואני מעלה את הפרק הבא❤