מצאתי אהבה ביום

פרק 63

הרצתי בראשי כל כך הרבה מחשבות.
אני פוחדת.
אושר אמור להגיע כל רגע, הוא כנראה יודע שיצאתי.
עטפתי את המקל בנייר וזרקתי לפח.
הוא כנראה יודע מה קניתי.
אני לא יודעת של מי התינוק.
אני לא רוצה שהוא יהיה של אושר.
איך אני יכולה לבדוק את זה בכלל כשיש עלי מעקב.
מה אני אמורה לעשות?

נעמדתי מול המראה בחדר האמבטיה.
שמתי יד על בטני.
אני בהריון.
אני אהיה אמא.
לרגע הכל נעלם מראשי.
מאות תמונות של תינוקות ורגעים של אמהות שראיתי לאורך כל חיי, הופיעו בראשי, חיוך עלה על פני.
חיוך שהתעלה על כל הפחדים שהרגשתי מקודם.

לפתע הדלת נפתחה.
אושר עמד בפתח.
הזזתי את ידי מבטני.
"מה את עושה?", הוא שאל ונעמד מאחורי, הזיז את שערי לאחור והתחיל לנשק את צווארי.
צמרמורת התפשטה בגופי.
"את נגעלת ממני?", הוא סובב אותי אליו ועשה פרצוף נעלב ואז התחיל לצחוק.

"כן, אני נגעלת ממך.
אתה בן אדם חולה, אני מרחמת על מי שחי סביבך.
אני מקיאה בכל רגע שאני חושבת על אחי הקטן, שנאלץ לקרוא לך אבא.
הלוואי שתמות, והלוואי שאני אהיה זאת שתהרוג אותך כי אתה חתיכת בן זונה".
פתחתי את פי, יודעת בדיוק למה גרמתי.

לא עברה שנייה והרגשתי את ידו סוטרת לי בחוזקה וראשי עף הצידה, אני מחזיקה את דמעותי, לא נותנת להן ליפול.
"את חתיכת זונה קטנה ולא יותר, את כלום ואת תצטערי על מה שאמרת עכשיו", הוא אמר והחזיק את שיערי.
הוא משך אותי וגרר אותי על הרצפה מהשיער, כאב לי כל כך.
"אני לא עומד לרחם עלייך", הוא לחש לי, "וזה לא מזיז לי שאת בהריון".

רעד עבר בגופי, הוא כבר יודע.
הרגשתי חולשה בגוף.

"מה את בהלם", הוא שאל, "חשבת שאני לא יודע?".
הוא הרים אותי וזרק אותי על המיטה.
שכבתי ולא זזתי, לא ניסיתי להתנגד.
אני לא מוכנה שהעובר יפגע בטעות.

הוא קרע מגופי את בגדי, קור עבר בעצמותי.
"אני הולך לגרום לך לשנוא את מה שתראי במראה", אם הוא רק היה יודע שאני כבר שונאת את מה שאני רואה במראה.
לא משנה מה הוא יעשה לי, אני לא אשבר.
אני לא יכולה להשבר.
הוא הוריד את בגדיו ונשכב מעלי.
"חבל שאת לא רטובה", הוא לחש, "לך יכאב יותר ואני אהנה יותר".
"בן זונה", סיננתי בין שיני בלחש, קיוויתי שהוא לא ישמע, "מה אמרת?", ראיתי שמבטו השתנה, הוא שמע.
הוא חדר אלי בעוצמה שהוציאה ממני גניחת כאב.
הוא נע בתוכי בזמן שאני שכבתי מתחתיו, מתפללת שהוא יגמור כבר.

שקעתי במחשבות, ניסיתי להדחיק מה שקורה לגופי ברגע זה.
כאלו הגוף לא שלי.
התעלמתי מהמתרחש.

"רונה קומי כבר ישמנה, אנחנו מאחרים לבית ספר בגללך", עידו צעק והתחיל לדגדג אותי, למה לעצבן אותי בבוקר, אני שונאת דגדוגים ועידו יודע את זה.
"דידי עזוב אותי כבר יחרא" התעצבנתי עליו והעפתי אותו ממני, "דברי יפה לאחיך הגדול" עידו אמר וגיחך, "רק ב15 שניות" הקנטתי אותו והוצאתי לו לשון, שנינו צחקנו.
פלאשבק עלה בראשי, איך חיי היו נראים לפני סהר.
הכל היה שונה לפני סהר.
אולי חיי היו טובים יותר אם הוא לא היה חוטף אותי, אם לא הייתי מתאהבת בו.
אולי אני צריכה ללמוד מהטעויות שלי.
ואז פתחתי את עיני וראיתי איפה אני נמצאת כיום, דמעה ירדה מעיני.
הרגשתי שהוא בדיוק גומר.

הדלת נפתחה לרווחה בחוזקה ואושר קפץ ממקומו.
נשמעה יריה ואז אנקת כאב, אושר נפל לרצפה אך עדיין לא מת.
הרמתי את עיני, ראיתי את סהר מולי.
סהר עמד מולי וכמה שומרים עמדו מאחוריו מכסים את עיניהם.
נזכרתי שאני עירומה לגמרי, סהר הוריד את חולצתו וניגש אלי, "תלבשי", הוא אמר ושמתי אותה עלי.

"אני מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין, אני בן זוג חרא, את לא שווה אותי", הוא הצמיד את ראשו לשלי ואני ליטפתי את ראשו.
לא יודעת מה להגיד.
סהר הרים אותי בעדינות, "אתה חתיכת בן זונה, חכה מה אני אעשה לך", הוא אמר לאושר ואושר התחיל לצחוק, " תרימו אותו וקחו אותו", סהר אמר לאנשיו והלך לכיוון הדלת.
"אני חושב שאתה תכעס יותר", אושר אמר וסהר עדיין התעלם.

"רוני בהריון", הוא אמר והלב שלי קפץ ממקומי,
סהר נעצר, הסתכל עלי ואז הסתכל על אושר.
עיניו שידרו פחד ואז כעס.
"היא בהריון ממני", אושר אמר ואני הסתכלתי על סהר, הוא עומד לאבד שליטה.

______________________________________