מצאתי אהבה ביום

פרק 38

אחרי שלושה ימים

הסתכלתי על המראה והשפלתי מבט, כל גופי היה צלקות לאורך כל גופי, סימנים כחולים גדולים.
התביישתי בעצמי, באיך שנראיתי, אני יודעת שזאת לא אשמתי ואני לא צריכה להתבייש.
רוס אמר לי שלירן לא ידאיג אותי יותר, אני אפילו לא רוצה לחשוב מה רוס עשה לו, אני מקווה שהוא הרג אותו.

ניגשתי לארון והוצאתי שמלה שחורה פשוטה עם שרוולים ארוכים, לבשתי אותה עם נעלי עקב נמוכות שחורות.
"רונה את מוכנה?", עידו ניגש אלי והושיט לי את ידו, הנהנתי בראשו ושילבתי את ידי בידו ולקחתי בידי השנייה את דף ההספד.
למרות שעידו שנא את סהר, הוא מגיע כדי לחלוק כבוד, לא היה לי סםק שעידו יחליט אחרת.

הגענו לבית הקברות ושם ראיתי לפחות שלוש מאות איש, אני מנחשת שכולם היו קרובים של סהר בגלל הקשרים והעסקאות בעולם התחתון, וכולם פה הגיעו לחלוק לו כבוד, סהר היה במעמד גבוה בעולם התחתון, ככה רוס אמר לי.
ניגשתי אל רוס וחיבקתי אותו, לידו עמד מישהו שהיה נראה לי ממש מוכר אבל לא ממש העמקתי בעיניין כי ראיתי שהוא מדוכא.
-

אחרי שרוס הקריא את ההספד וגרם לי לבכות עד כלות נשמתי, עלה אותו האיש שראיתי ליד רוס ממקודם.
קראו לו לידן, הוא היה החבר הכי טוב של סהר, לא הצלחתי להזכר מאיפה הוא מוכר לי.

אחריו אני עליתי.
"סהר היה אהבת חיי.
הוא היה זה שבאמת אהבתי, אהבתי אליו הייתה ללא גבולות.
לקח לי זמן להבין שאני באמת אוהבת אותו אבל אני שמחה ששמתי לב שיש לי רגשות אליו, לפחות הספקתי להודות ברגשות שלי בפניו לפני שהוא", עצרתי כדי לנשום אוויר וניסיתי להמשיך למרות הדמעות שחנקו אותי, "נרצח", נשמתי נשימה עמוקה.
"ברגע ששמעתי שסהר נחטף עולמי חרב, הרגשתי שאני נופלת לבור ללא תחתית, בור שלא הצלחתי לצאת ממנו", הפנתי את עיני אל הקבר ודמיינתי שאני מדברת עם סהר.
"ואז נשלחה אלי קופסא עם ראשך, ברגע שראיתי את המחזה שלעולם לא יצא לי מהראש, נפלתי לבור יותר עמוק וידעתי שאני לא אצליח לצאת ממנו לעולם, כי אתה לא תיהיה פה כדי לעזור לי לצאת", דמעות חנקו אותי ולא הצלחתי להמשיך, עידו נעמד מאחורי ותמך בי.
"אחרי זה ניסיתי למות כדי להיות איתך ורק עכשיו אני הבנתי כמה טיפשה הייתי באותו הרגע", ראיתי שמבטים מבולבלים נשלחו אלי, "אני אמשיך בחיים שלי, בשבילך, אני אנקום את מותך", נשמתי והעפתי את הדמעות מפני.
"אני אוהבת אותך סהר, ותמיד אוהב", לקחתי חול בידי וזרקתי אל תוך הקבר.

זהו, הוא לא פה.
והוא אף פעם לא יחזור.

שמעתי קול יריה והרגשתי כאב חד בחזה, הסתכלתי כלפי מטה וראיתי דם יוצא מגופי, אני מדממת, הנחתי יד על החזה במטרה לעצור את הדם אך ללא הצלחה.
הסתובבתי ונפלתי על הגב, ראיתי שעידו שוכב לידי עם עיניים פתוחות, הוא דימם מהראש.
ה' אני מתחננת, אל תעשה לי את זה, תקח אותי, רק אל תיקח אותו, הוא הדבר הכי חשוב לי, התחלתי להתפלל בראשי.
"עידו", לחשתי, הוא לא ענה.
"עידו בבקשה, תענה לי", דמעות יצאו מעיני.
"עידו, אני מתחננת אל תמות, אני צריכה אותך", לחשתי בקושי.

לאחר כמה שניות שמעתי עוד כמה יריות.
הכל התחיל להתערפל.
"רוני?", חשבתי שאני מדמיינת , אני בטוח מדמיינת.
קולו של סהר נשמע באוזני.
פתחתי את עיני ולא הצלחתי להתפקס.
"רוני תישארי איתנו", כבר לא הצלחתי לזהות של מי הקול.
נפלתי לתוך חשכה שעטפה אותי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פאק
אל תשכחו להצביע ולהגיב את דעתכם❤