לפני שמונה חודשים
-נקודת מבט של סהר-
"אני אגרום לך לסבול", לא הגבתי, ידעתי שזה יעצבן אותו.
חטפתי מלירן אגרוף, הרגשתי איך הלסת שלי זזה מהמקום, לא הגבתי.
"אתה מבין שאם לא תשתף פעולה זה יהיה יותר גרוע בשביל כולם?", הוא שאל ושתקתי.
הוא צודק, אני צריך להגיד לו, רוני או רוס יכולים להפגע בגלל שאני לא אגיד כלום.
"מה אתה רוצה שאני אגיד לך?", שאלתי חסר סבלנות, "כל מה שיש לך בראש הקטן הזה", הוא ניגש וטפח על ראשי.
התעצבנתי, אבל אני יודע שזה מה שהוא רוצה, שאני אתעצבן, שאני אעשה טעות ואז הוא יפיל את כל מי שאני אוהב, את כל מי שנשאר לי.
"אין לי מה להגיד לך", אמרתי בלי לשים לב מה יוצא לי מהפה.
"אתה בטוח?", הנהנתי וחטפתי ממנו סטירה.
"אין בעיה", הוא אמר וסימן עם ידו לגבר שהיה מאחוריו, הגבר יצא מהחדר והכניס איתו אדם שעל ראשו היה שק.
"מי זה?", שאלתי, לירן הוריד את השק מראשו של האדם, הייתי מופתע, זה היה אני, אותם פנים, אותו מבנה, עצמות הלחיים, העיניים, הכל היה אותו דבר.
איך זה יכול להיות?
"תעשה את זה", הוא הורה לגבר שעמד כעת לידו, הגבר הוציא סכין והאדם נראה מבוהל, תוך שנייה הגבר חתך את גרונו של האדם וכרת את ראשו ממקומו.
"אם אני לא יכול לגרום לך לדבר, אני אשלח את זה לנסיכה שלך, היא תשבר ואני אביא אותה לפה", התעצבנתי, לא, זה לא יכול לקרות.
"היא בטוח תדבר, ואם היא גם תיהיה עקשנית כמוך אני אעשה לה דברים שאפילו לא עולים לך בדמיון", הוא צחק ויצא מהחדר.
התפתלתי בכיסא אך ללא הצלחה, שום דבר לא יוציא אותי מפה.
יום לפני
אני מרגיש חלש מאי פעם, אני כבר לא יודע כמה זמן אני פה, הספקתי לספור את הימים ממזמן.
אני יודע שלירן מת, לא יודע איך או מתי, ומי הרג אותו, דן פלט את זה שלירן מת בטעות לידי.
לירוי כמעט הרג אותו בחדר, אף אחד מהם נכנס לפה כבר שבוע לפחות, מכניסים לי פרוסת לחם עם כוס מים אחת ביום.
לירוי ודן הם התאומים של משפחת כהן, האחים הקטנים של לירן ורפאל.
הם תפסו את השליטה באימפריה של המשפחה אחרי שלירן מת.
הם אמרו לי שרוני נורתה בהלוויה שלי, עד כמה זה הזוי?
אני נשבע שאיך שאני אצא מפה אני אפגע בכל מי שפגע בה.
הדלת נפתחה בעוצמה ונכנס אחד השומרים עם סכין ביד, הוא היה נראה לחוץ, הוא ניגש אלי וחתך את החוטים, הייתי מבולבל, למה שיעשה את זה?
קמתי מהר ולא ידעתי מה לעשות, "סהר, רוץ הכי מהר שאתה יכול", השומר אמר ולא חיכיתי שנייה, יצאתי מהחדר והתחלתי לרוץ, לא הפסקתי.
לא היו לי כוחות, הרגשתי שאני עומד להתמוטט.
הצלחתי לצאת מהמבנה, ראיתי שהחלק העליון עולה באש וכבר חשוך בחוץ, כבר לילה.
ניצלתי את ההזדמנות והמשכתי לרוץ עד שהגעתי לכביש.
ראיתי מונית ועצרתי אותה, "אני אשלם לך כשנגיע, אני נשבע", הוא העיף מבט לבגדי והיה מבט של ספק על פניו אך הוא נתן לי להכנס.
"יש לנו נסיעה של ארבע שעות לפחות, נגיע בערך בשלוש לפנות בוקר" הנהג פנה לעברי, "אתה יכול לישון".
"אהההה", שמעתי צעקה וקמתי במהרה מהמיטה, רצתי בזריזות לחדר של רוני.
"מה קרה?" נכנסתי מפוחד לחדר, "סתם חלמתי חלום רע", היא אמרה ואני הנהנתי.
"רוצה לספר לי מה חלמת?", היא הנידה את ראשה והסתובבה ממני, נשכבתי לידה וחיבקתי אותה, זה נתן לי תחושה טובה, היא עושה לי טוב.
שמתי לב שבהתחלה היא נרתעה מהמגע אבל לא הזיזה אותי ממנה, "אני אוהב אותך", לחשתי לה באוזן כשידעתי שהיא לא מרגישה כך כלפי.
היא הסתובבה אלי והרגשתי משהו ננעץ בתוכי, היא הוציאה את זה וראיתי שזה סכין שכעת מכוסה בדם.
"אני אף פעם לא יאהב אותך, אתה גרמת לי לסבול, חטפת אותי ואני שונאת אותך ותמיד אשנא", היא ירקה לעברי את המילים כשדם יצא מפי.
נפלתי אל תוך החשיכה.
קמתי מיוזע מפחד, "קרה משהו גבר?", הנהג שאל אותי ואני הנדתי את ראשי,
"הגענו", הוא אמר, "תביא את הפאלפון אני אעביר לך כסף דרך חשבון הבנק שלי", אמרתי, הוא הניד את ראשו לעברי, "אין צורך, זה עלי", הנהנתי את ראשי לאות תודה ויצאתי מהמונית, מתחיל להתקדם בין הרחובות, מחפש את ביתי.
ההווה
"סהר?", היא שאלה בחשש, הנהנתי והיא צעדה מספר צעדים לאחור.
התחלתי להתקרב אליה, ככל שהתקרבתי היא התרחקה עד שנתקלה ברכבה, ברכב שאני קניתי לה.
רוס סיפר לי הכל היום, אני יודע שהם מאורסים ועומדים להתחתן בעוד שלושה ימים, ריסקתי לו את האף ככשמעתי את זה.
אך אני לא יתן לחתונה לקרות.
לא משנה מה.
אני יודע שרוני איבדה את כל הזכרונות שכללו אותי, אני אצטרך להחזיר אותם לראשה, אני אצטרך להחזיר אותה אלי וכשזה קשור אליה, רוס לא מעניין אותי.
היא רצה לרוס וחמקה סביבי, היא הורידה טבעת מידה ושמה אותה בידיו, הוא היה מתוסכל, "אני לא יכולה לעשות את זה, לפחות לא עכשיו, אני צריכה להבהיר עניינים", שמעתי אותה אומרת לו.
לרגע ריחמתי עליו ואז נזכרתי שהוא לקח את אהבת חיי היחידה.
היא רצה שוב למכוניתה, הפעם לא הפרעתי לה.
היא נכנסה לאמרה משהו לאדל, הן נסעו משם כשדמעות זולגות על פניה של רוני.
מה עכשיו אני אמור לעשות?
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
