מצאתי אהבה ביום

פרק 40

אחרי חצי שנה

"התנשאי לי?"
"כן!!!!!", צעקתי, מחיאות כפיים ושריקות נשמעו ברקע.
כל מה שעיניין אותי זה הוא.
אני אוהבת אותו ואני רוצה להתחתן איתו, אני בטוחה בזה.
רוס הרים אותי באוויר ונישק אותי.
"אני אוהב אותך אישתי", חייכתי אליו, "עוד לא", לחשתי לאוזנו והוא ליטף את שיערי.
"עוד קצת וזה רישמי", הנהנתי בשמחה ונישקתי אותו.
-

"אני לא מאמין שאחותי הקטנה מתחתנת", עידו חיבק אותי בחוזקה ונשכבתי לידו במיטה.
מצבו השתפר, הייתה לו פגיעה קשה בראש והוא התעורר מהקומה לפני שלושה חודשים, מאז הוא מתאושש.
"מזל טוב מהממת", מור נכנסה לחדר ונשקה ללחי לי אחרי שהגישה לעידו אל האוכל שהכינה לו.
מור לא עזבה אותו לשנייה, החלטתי שהיא גיסתי מהרגע שהיא נכנסה לבית החולים והייתה שם יום ולילה כשאני לא יכולתי.

"בקרוב אצלכם", קרצתי לשניהם ועידו קרץ לי חזרה בזמן שמור צחקה ונישקה את עידו.
"אני חייבת ללכת זוג יונים, אדל מחכה לי", אמרתי ונופפתי להם כשיצאתי מהחדר.

"את באה?", קיבלתי הודעה מאדל, "כן מזמינה מונית אלייך עכשיו, חמש דקות אצלך", הקלדתי ושלחתי.

נכנסתי לבית של אדל.
היה ריח של פנקייקים, יאמי.

ירדתי למטבח וראיתי אותו עומד ליד המחבת עם בוקסר ומכין פנקייקים, "את בוהה", סהר אמר והעיר אותי ממחשבותי.
"את רעבה נסיכה?", הנהנתי והוא הגיש לי צלחת של פנקייקים.
סוף פלאשבק

אני לא מצליחה לברוח מהפלאשבקים האלה, הם תמיד מופיעים בראשי.
כאלו מנסיפ להגיד לי משהו.
סיפרו לי הכל על סהר, כל מה שהוא עשה לי.
איך אני יכולתי לאהוב מישהו כזה?
חשבתי על זה כל כך הרבה.
הוא חטף אותי, הוא התעלל בי, הוא הרביץ לי, הוא פאקינג דיכא אותי.
ואני אהבתי אותו?

"רוני", אדל הופיעה מולי והעירה אותי ממחשבותיי, "הכל בסדר?", הנהנתי והלכתי איתה למטבח.
"הכנתי פנקייקים, מה שאת הכי אוהבת", היא הגישה לי וישבה מולי.
"אני לא מאמינה שאת פאקינג מתחתנת!" בהיאיא אמרה וקפצה עלי, ידעתי שהיא לא תצליח להתאפק.

"מה את לא מתרגשת?", היא שאלה אותי ומבט מבולבל היה על פניה, "ברור שכן", השבתי לה עם חיוך.
"עוד פעם?", היא שאלה ואני הנהנתי.
היא היחידה שסיפרתי לה על כל הפלאשבקים החוזרים, על כל המחשבות של 'איך יכולתי פאקינג לאהוב אותו?'.
"בואי נלך לראות סרט", היא הציעה, "איזה?" חייכתי אליה וידעתי מה היא רוצה.
"קומדיה רומנטית", צעקנו ביחד ורצנו לסלון כמו שתי בנות טיפשעשרה שאין להן שום דבר אחר לעשות.

-נקודת מבט של רוס-
"סוף סוף הצעת לה נישואין, חשבתי הרבה מתי תאזור אומץ לעשות את זה", לידן מזג כוס ויסקי ומסר לי, אני בטוח שעדיין יש לי את אותו החיוך המטופש שמופיע לי על הפנים שמאז שהיא הסכימה.
אני מאוהב בה, עד השמיים וחזרה.

"שמעת את מה שאומרים, נכון?", לידן שאל ומבטו השתנה, "מה אומרים?".
"האחים של משפחת כהן עדיין כועסים ויש כאלה שאומרים שהם נפגשו עם לבייב ואבוטבול כדי ליצור ברית להפיל אותך", הוא אמר עם מבט קר.
"שינסו", אמרתח בקול קשוח ושתיתי את כל מה שהיה בכוס בשלוק.
"יש גם כאלה שאומרים שסהר עדיין בחיים", נחנקתי והתרוממתי בכיסאי, "מה?".
"אומרים שמשפחת כהן מחזיקים בו", הסכלתי על לידן וניסיתי לפענח את מבטו.
"אתה חושב שזה נכון?" שאלתי אותו והוא הניד את ראשו.
"קברנו אותו, אתה ורוני ראיתם את ראשו, סהר מת ואני חושב שאני סתם מדברים כשי שדעתך תוסח והם יכולו להפיל אותך, אל תתן להם להסיח את דעתך, טוב אחי?". הוא טפח על שכמי ואני הנהנתי.

זה באמת הסיח את דעתי.

"חוץ מזה, אתה צריך להתרכז בזה שאתה עומד להתחתן עם רוני עוד שבוע", הופיע לי חיוך על הפנים ומיד הפסקתי לחשוב על מה שדיברנו קודם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקיי, אני בטוחה שיש כאלה שחושבים שהסיפור נהרס והוא כבר לא יהיה טוב, אבל אני מבטיחה שזה יהיה מעניין וזאת רק ההתחלה אהובים.
אני לא מכריחה אף אחד ולקרוא, כל אחד יכול לצאת מהסיפור ולא לקרוא אותו יותר.

תודה על 18K צפיות ועל 2.5K הצבעות, אין כמוכם❤
רציתי להגיד עוד משהו, מחר מתחילה שנת הלימודים, יהיה לי קשה יותר לעלות לכם פרק כל, אני עולה ל-י' ועומדת להיות לי שנה קשה מאוד.
אני מקווה שתבינו ולא תלחצו עלי לעלות❤

שתיהיה לכולנו שנת לימודים מוצלחת❤