מצאתי אהבה ביום

פרק 65

אחרי שהשכבתי לישון את איתן וסהר נרדם גם.
קמתי ממיטתי והחלפתי בגדים.
אני חייבת לעשות בדיקת אבהות.
אני לא יכולה לישון בחוסר ידיעה.
ואני לא מעוניינת להאמין לאושר.

הגעתי לביתו של הרופא הפרטי שלי.
אני לא יכולה להביא אותו אלינו עכשיו.
"שלום דוקטור כץ, אני באמת מצטערת על ההפרעה", נכנסתי לביתו, "זה בסדר, הכל בשבילך", דוקטור כץ הוא חבר ותיק של ההורים שלי.
הוא הוביל אותי למרפאה הפרטית שלו.
"אז בשביל מה באת?", הוא שאל לאחר שהתיישבתי בכיסא.

"אני בהריון", הוא היה מופתע לשנייה ואז הנהן, "אני מעוניינת לעשות בדיקת אבהות בלי הדגימת DNA".
"זה יקח יותר זמן", הוא אמר ואני הנהנתי.
"תראי, אני אנסה לעשות את זה עד מחר בערב, אבל אני לא מבטיח כלום".

יצאתי מהמרפאה לכיוון הרכב.
מחר כנראה כבר התשובות יהיו אצלי.
אני אדע מי אב התינוק שלי.
הדלקתי את הרדיו ושקעתי במחשבות שלי.

אני לא יכולה להשאר עם סהר..
זה יותר מידי..
יותר מידי דברים עברו עלי.
אני פשוט אתחיל חיים חדשים, עם או בלי התינוק.
זה הדבר שנכון לעשות, לא?

פתחתי את עיני, סהר כבר לא היה לידי.
הוא כנראה בעבודה כבר..

ירדתי למטה לחדר שבו איתן ישן, הוא עדיין ישן כמו מלאך.
קטן שלי.
אני צריכה לקרוא להורים שלי ועידו, להסביר להם הכל.
להציג בפניהם את איתן.

שני רכבים נכנסו לאחוזה, הם פה.
ההורים שלי יצאו מהרכב הראשון מהשני יצא עידו ביחד עם מור, חברה שלו.
הם ביחד כבר שלוש וחצי שנים, אני באמת לא מצליחה להבין איך הוא עוד לא הציע לה.

ישבתי על הספה שקועה במחשבות, איך אני עומדת לספר להם את זה?
זה כל כך הזוי.
אפילו לא שמתי להם שהם נכנסו לסלון.
"רוני", עידו קרא בשמי וכל המחשבות התעופפו מראשי.
שמתי לב שהם עומדים מולי.
קמתי אליהם והבאתי לכל אחד מהם חיבוק גדול, התגעגעתי אליהם.

"אני צריכה לספר לכם משהו", שמתי על פני מבט רציני והסתכלתי לכיוונם.
הם חיכו שאתחיל לדבר אבל אני לא ידעתי איך להתחיל.
בדיוק כשבאתי להתחיל לדבר, שמעתי צעדים קטנים הולכים לעבר הסלון.
ראיתי את פרצופו של איתן מציץ להסתכל מי פה.
חייכתי אליו וקראתי לו אלי.
אולי יהיה לי יותר קל קודם להראות ואז להסביר.
הם ישבו מבולבלים, תוהים מי הילד הקטן שהולך לעברי.

הושבתי את איתן על ברכיי.
"אמא, אבא", קראתי בשמם, " זה הבן הקטן שלכם".
ההורים שלי העלו חיוך על פניהם, "רוני זה לא אפשרי", הם אמרו והסתכלו אחד על השני.
עידו שהחזיק יד ביד עם מור קם לעברי.
עידו התכופף על ברכיו עד שפניו היו מול פניו של איתן, הוא הסתכל עליו וראיתי והוא נדהם.
"איך זה הגיוני", הוא לחש.
קמתי על רגלי והבאתי את ידי לאיתן, התקדמתי איתו אל עבר ההורים שלנו.

איתן עזב את ידי והתקדם אליהם לבד.
הוא לא ילד ביישן, ההפך, הוא סקרן והוא חכם כל כך.
אומנם הוא רק בן 8 אבל הוא הילד הכי חכם שפגשתי.
אמא ואבא הסתכלו עליו ובחנו את פניו כשהוא עמד מולם.
"איך זה אפשרי בכלל", אבי אמר והרים את איתן על ידיו, אבי הסתכל על אימי שהייתה בהלם.
אני מבינה אותה, זה, לא קל, היא אפילו לא יודעת איך זה קרה.

"לך תשחק במשחקים שלך, אני אבוא אליך עוד מעט", אמרתי לאיתן והוא רץ לחדרו.
כולם הסתכלו עלי בציפייה להסבר.
התחלתי לספר להם הכל.

"את אומרת לי שיש לנו עוד בן שלא ידענו עליו?", אבי שאל אותי בלחץ כשסיימתי לספר את כל מה שקרה.
אימי בכתה, ועידו ישב בשוק כשמור מחבקת את ידו ודמעות בעיניה.
זה קשה לשמוע את זה, את מה שאמא שלי עברה אפילו בלי ידיעתה.
אבי חיבק חזק את אימי ושם את ראשה על חזהו.
"אני לא מאמינה", היא אמרה עם קול של שמחה, "תמיד הרגשתי שמשהו חסר לי, כאלו כרתו מגופי, עכשיו אני מבינה שזה בדיוק מה שעשו לי", היא אמרה ורעד עבר בקולה.

ניגשתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק חזק.
"את יכולה לקחת אותי אליו?", הנהנתי אליה.
היא קמה מהספה וקראה למור לבוא איתה, מור קמה ובאה ביחד איתנו.
אבא וסהר נשארו על הספה לדבר.
אמא נכנסה לחדר של איתה ואיתן הסתכל עליה.
"את אמא שלי?", הוא שאל בחשש ואמא שלי הרימה אותו על ידיה וחיבקה אותו חזק.
"כן, אני אמא שלך", היא אמרה לו והתיישבה לשחק איתו.
"וזאת דודה שלך, היא חברה של אח שלך הגדול", שמעתי את אימי מציגה בפניו את מור, פניה הקרינו אושר רב.

בפאלפון שלי צלצל וראיתי שזה היה דוקטור כץ.
יצאתי מהחדר והלכתי לצד.
"שלום דוקטור", אמרתי בחשש.
"שלום רוני, יש לי תשובות בשבילך".
צמרמורת עברה בגופי.
אני מפחדת כל כך.

"אב התינוק שלך הוא סהר אטיאס".

______________________________________
סורי שהתעכבתי יפים שלי.
לא מצאתי זמן לכתוב..
אוהבת מלא❤