הרגשתי סחרחורת.
זה טוב, זה טוב מאוד.
אם זה היה של אושר אני לא יודעת מה הייתי עושה איתו ועם עצמי..
אבל למה אני מרגישה ככה, שזה הכל יותר מידי.
הכל מציף אותי.
אני נופלת לרצפה.
מקווה שלא השמעתי שום רעש, אני לא רוצה להגיד לאף אחד בנתיים.
אני עומדת להיות אמא.
הולכת להיות לי ילד.
או ילדה.
וסהר יהיה האבא.
סהר? אבא?
אני לא בטוחה שזה משהו שמתאים לו.
אף פעם לא הצלחתי לדמיין אותו בתור אבא.
זה מפחיד אותי כל כך.
איך אני יכולה להיות בטוחה שהוא יפחד יותר ממני ויתנער מאחריות?
שכחת שזה סהר, מוחי הזכיר לי ואני תפסתי את ראשי.
כאבי ראש חזקים תקפו אותי והתקשתי לקום.
"רוני", שמעתי את סהר.
זה מה שחסר לי.
"את בסדר?", הוא שאל והרים אותי, הוא תמך בי כדי שאני אעמוד יציב ואז הוליך אותי לחדר אמבטיה.
שטפתי את פני המים קרים והרגשתי הרבה יותר טוב.
הסתכלתי עליו והוא עדיין חיכה לתשובה.
"מה קרה?", שאל והתקרב אלי.
גופי התרחק לאחור.
אני צריכה את חום גופו, למה אני מתרחקת ממנו.
הוא הסתכל עלי מבולבל.
"את יכולה כבר לענות לי? עשיתי משהו?", הוא שאל ואני הנדתי בראשי לשלילה.
"אני צריכה להגיד לך משהו חשוב".
אני לא יכולה לשמור את זה מפניו.
הוא יגלה בסופו של דבר לבד והוא יכעס כל כך.
"דברי", הוא אמר בקשיחות והתקרב עוד קצת, הלכתי לאחור עד שלא היה עוד לאן, גופי נתקע בכיור.
אני מפחדת מתגובתו.
אני לא יודעת איך הוא יגיב.
אני רועדת ומנסה להוציא מילים מפי.
הוא עדיין לא מאבד סבלנות, מבטו השתנה והוא מסתכל עלי בהבנה.
אני לא מבינה למה ואני מנסה לדבר.
"סהר", הסתכלתי אל תוך עיניו, "אני בהריון", חיוך עלה על פניו, "אני יודע שאתה בהריון קטנה שלי", הוא קטע אותי כשחשב שזה כל הסיפור.
הוא חשב שנלחצתי מזה שאני בהריון, שרק עכשיו הבנתי שאני בהריון.
זה לא הסיפור פה סהר, אני כן לחוצה.
אני לחוצה מאוד אבל יש עוד סיבה.
"אני בהריון ממך", הטלתי את הפצצה והשפלתי את מבטי במהרה כשראיתי שחיוכו נמחק מפניו.
הוא שתק.
לא יכולתי להסתכל עליו.
"היי", הוא הרים את ראשי כדי להסתכל אל תוך עיני, "אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד", הוא חייך ואני לא ידעתי מה להגיד.
כל הרגשות התערבבו בבטני.
אני לא מסוגלת.
חשבתי שאני אצליח, אבל אני לא יכולה.
כל זה יותר מידי.
"אני אהיה אבא טוב ואת תיהיי אמא מדהימה", הוא נישק את שפתי בעדינות, הוא הזכיר לי שאני אהיה אמא.
גופי חזר לרעוד.
"אנחנו יכולים לעשות את זה", הוא אמר שוב.
"אני לא יכולה לעשות את זה", הוא זז ממני לאחור, " על מה את מדברת?".
עיניו הראו כעס.
אני לא יודעת למה אמרתי את זה.
אני לא יודעת למה זה יצא מפי.
אני לא שולטת על מה שאני אומרת.
הכל מפחיד אותי.
"אני לא יכולה לעשות את זה איתך", אמרתי והתקשתי לנשום.
אני לא יודעת מה אני אומרת.
כוסעמק.
"אני לא יודעת איך לעשות את זה בעצמי אבל כשאני אבין אני רוצה לעשות את זה לבד", אמרתי.
כל המחשבות שעברו בראשי פשוט יצאו מפה.
סהר עמד מולי מזועזע.
"זה לא שלא תוכל לעזור, אתה תיהיה אבא.. אנחנו פשוט לא נעשה את זה ביחד, אני לא מסוגלת סהר", הוא לא הוציא מילה מפיו.
הוא שתק.
השתיקה הפחידה אותי.
אני מעדיפה שהוא ידבר, יצעק, יתהפך, ישבור דברים, יביע את דעתו.
ראיתי שהוא לא מתכוון לדבר.
"אני מצטערת", אמרתי ויצאתי מחדר האמבטיה.
"אין לך זכות לעשות דבר כזה", הוא תפס את ידי ודמעות היו בעיניו.
"אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, יהיה לנו ילד, אני לא מבין מה הבעיה שלך".
למען האמת, אני גם לא מבינה.
אני פשוט חושבת שיהיה הרבה יותר טוב בנפרד.
"סהר, אנחנו לא טובים אחד לשני", הסתכלתי עליו, דמעות ירדו מעיני.
"אני לא רוצה שלילד הקטן שלנו יהיה רע בגללנו, אנחנו לא שילוב טוב, אנחנו נהרוס אותו".
הוא לא שיחרר את ידי.
"סהר, ככה אני מרגישה.
עזוב אותי".
ניסיתי לשחרר את ידי מאחיזתו עד שלבסוף הוא עזב.
התקדמתי קדימה לעבר החדר של איתן כדי לדבר עם אימי.
סהר רץ מלפני וחסם את דרכי.
"אני מצטער אבל אני לא נותן לך לברוח לי שוב".
הוא סתם את פי בנשיקה אגרסיבית ורכושנית.
לא נתן לי לדבר.
אני אתן לו לנשק אותי בפעם האחרונה.
______________________________________
אני מצטערת שאני מתעכבת עם הפרקים לאחרונה אבל הכל כל כך עמוס..
מכל בחינה אפשרית, אני בקושי מוצאת זמן לעצמי.
אוהבת אתכם❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romansרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
