נקודת המבט של סהר
נכנסתי במהירות לבניין ועליתי למשרד.
"בוס", המזכירה קראה לי אך התעלמתי והתקדמתי לכיוון חדר הישיבות.
"אדוני", המזכירה עקפה אותי במהירות ונעמדה מולי, "מה את רוצה עכשיו, אני צריך להכנס".
"רוני שם", היא אמרה והלב שלי קפץ ממקומו.
שיט.
"עוד כמה זמן נשאר לפגישה?", שאלתי אותה, היא הסתכלה על השעון שלה, "עוד עשר דקות".
כוסעמק.
ידעתי שלא הייתי צריך לזיין אף אחת אתמול.
הכל בגלל רון הזאת.
בת זונה.
ראיתי אותה יוצאת מהחדר, מדברת עם כמה אנשים וחיוך על פניה.
היא הייתה כל כך יפה, חולצה מכופתרת לבנה וחצאית שחורה צמודה שמגיעה לה עד הברכיים ומבליטה את גופה בצורה שאני רוצה לקרוע אותה ממנה.
היא שינתה תספורת, היא קיצרה את שיערה וצבעה אותו לחום בהיר.
זה ישב עליה כל כך טוב.
אני לא יכול לשכוח אותה, גם אם תעבור שנה בלי שאני אראה אותה, היא לא תצא לי מהראש.
ראיתי שהיא עונה לפלאפון ועל פניה מבט מודאג, קמתי ממקומי וניגשתי אליה.
יודע שהיא תתעצבן כשהיא תראה אותי.
נעמדתי מולה והיא שמה לה אלי, היא הסתכלה עלי במבט חם אך ללא חיוך.
היא ניתקה את השיחה ובחנה אותי.
"אתה נראה טוב", היא אמרה וחיוך קטן צץ על פניה ושניה לאחר מכן נעלם.
"את יותר", אמרתי וכל מה שרציתי לעשות עכשיו זה לנשק אותה כל כך חזק ולצעוק שהיא שלי.
"שמעתי שהמשכת הלאה", היא שברה את השתיקה שהייתה בינינו, הסתכלתי עליה במבט מבולבל.
"זאת שענתה לי היום לשיחה", קולה היה שבור לשנייה והיא השפילה את מבטה, היה לה קשה לשמור על קור רוח.
"לא המשכתי הלאה, מי שענתה לך היא סתם אחת שחיה בסרט", אמרתי והיא הסתכלה על תוך עיני.
ראיתי שמבצבץ סימן שחור כהה על גופה העליון, מעל החזה, היא פיספסה כפתור.
סימן שחור שלא היה נראה כמו היקי, יותר כמו מכה.
משכתי אותה לצד, היא התנגדה אבל לא אמרה מילה.
הושטתי את ידי אל גופה והזזתי את החולצה, היא ניסתה להזיז את ידי, "סהר מה אתה עושה?", זאת מכה, ומכה חזקה.
הזזתי עוד קצת את החולצה וראיתי שיש לה עוד כמה מכות כאלה.
"ממה זה?", שאלתי אותה וראיתי איך עיניה נכבו, אני מכיר אותה, היא מכבה עכשיו רגשות כדי לא לבכות.
כמו שהיא עשתה אז.
רגע.
כמו שהיא עשתה אז.
היא מכבה רגשות.
נפל לי האסימון.
היא לא הסתכלה עלי אפילו לא לשנייה ורצה לכיוון היציאה.
אני יודע שהיא אוהבת אותי.
אבל משהו קרה.
משהו שהיא לא מוכנה לספר.
או שאולי היא לא יכולה?
נקודת המבט של רוני
עשיתי את זה בכוונה, בכוונה פיספסתי כפתור.
ידעתי שסהר ישים לב שאני מוכה.
שאושר מכה אותי.
אבל לא יכולתי להישאר שם.
אני יודעת שאושר עוקב אחרי במצלמות אבטחה אז התנגדתי לסהר.
אני צריכה אותו, אני צריכה שהוא יציל אותי.
אני צריכה שיחבר את כל הנקודות ביחד.
הוא מכיר אותי, הוא יכול לעשות את זה.
אני לא יכולה להגיד לו את האמת, אושר יהרוג גם אותי וגם את איתן.
הגעתי לבית משפחת אביסרור, המקום שאני גרה בו אבל לעולם לא אקרא לו בית.
נכנסתי והתקדמתי במהירות ישר לחדר של איתן.
לא רוצה להתקל במקרה באושר.
"רוני", הוא ראה שאני נכנסתי לחדרו וקפץ עלי, הילד הקטן הזה הוא אח שלי הקטן ואני כל כך אוהבת אותו.
אם רק יכולתי לספר לו את זה.
לקחת אותו ולברוח.
אבל זה לא כל כך קל כמו שחשבתי.
אושר צפה הכל, ל מה שתכננתי נהרס.
ניסיתי כבר כמה פעמים ופעם אחר פעם הוא תפס אותי והעניש אותי.
הוא מכה אותי, הוא מנסה לשבור אותי.
הוא מזיין אותי כדי להכאיב לי.
הוא מנסה לשבור לי את החיים.
"אהובתי, אני רואה שהגעת", שמעתי את קולו מאחורי, קול צרוד שעשה לי צמרמורת בכל הגוף, הוא הניח את ידו על כתפי ואז ליטף את ראשי.
נגעלתי ממנו, אני נרתעת ממנו.
"אבא", איתן קפץ עליו ואני הרגשתי שיורדות לי דמעות.
קשה לי כשהוא קורא לו אבא, אני לא רוצה שהוא יחשוב ככה.
אושר ראה את מבטי כשאיתן קרא לו אבא והוא היה מרוצה, הוא חייך חיוך גדול מאוזן לאוזן להראות עד כמה הוא מרוצה שאני בוכה.
הוא הוריד את איתן לרצפה והתקרב אלי, הוא חיבק אותי חזק, "לא אהבתי את זה שלא באמת קודם להגיד לי שלום, תכננתי לך משהו שאת יכולת להנות ממנו", הוא לחש לי באוזן וליטף את ראשי, "אני חושב שעכשיו אני אהנה יותר", הוא לחש, הרגשתי שהבטן שלי כואבת, אני עוד שנייה מקיאה.
"קדימה בואי נעלה למעלה", הדמעות זלגו מעיני והוא ניגב אותן מהר כדי שאיתן לא יראה.
הוא חייך אלי, "כמה כיף לי לראות אותך סובלת, זה רק עושה לי חשק לזיין אותך עד שתדממי", הוא אמר ומשך אותי אחריו.
הוא חתיכת בן זונה.
אני שונאת אותו.
______________________________________
חג פסח שמח אהובים❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
