מצאתי אהבה ביום

פרק 49

"אמרת להם?", הוא שאל בזמן שהתקדמנו לרכב, הנדתי את ראשי לשלילה, לא יכולתי.
אני לא יכולה לספר להם שיש מצב שהם בחיים ואז יסתבר שהם לא, שזה היה מידע מוטעה. הסתכלתי על השקיעה ושאלתי את עצמי אם אני פעלתי נכון.
אני לא רוצה לפתח שום דבר אצלם בנוגע לזה, אם ההורים שלנו חיים, הם ידעו אחרי שאני אחלץ אותם בעצמי.
שמתי על עצמי מכנס נוח בצבע שחור וחולצה שחורה ארוכה, היו עלי שני אקדחים ועוד רובה m16 בידיים.
"כמה אנשים דאגת להביא?", שאלתי את עומר, "כולל שנינו אנחנו 18", הנהנתי, זה מספיק, אנחנו נצליח לעשות את זה.

אחרי נסיעה של חצי שעה הגענו למיקום שבו עצרנו והשארנו את הגיפים.
יצאנו מהרכבים וכל אנשיי עמדו סביבי.

היינו במרחק הליכה של 5 דקות מאחוזת משפחת אביסרור.
משפחת אביסרור היא משפחת פשע גדולה, היא הייתה תמיד ביריבות עם ההורים שלי ושל סהר אך מאז יום של התאונה לא שמענו מהם, רק בענייני עסקים, הם דיברנו לפעמים עם סהר.

זה מסוכן לעשות את זה עכשיו, לסכן את השקט שיש בינינו, ואם זה מידע שגוי אנחנו נמות.
אם המודיעין טעה לגבי זה הוא ימות, ואני עצמי אהרוג אותו.
"שמונה אנשים עם עומר ושמונה איתי", הם התחלקו במהירות, הרגשתי גאה באנשים שלי.
"בהצלחה יפה שלי", עומר ניגש והחזיק אותי מהצוואר, היינו ראש אל ראש, "גם לך", לחשתי לו וזזתי לאחור.
"אם את בסכנה, תצאי משם הכי מהר שאת יכולה, אל תחשבי על אף אחד, גם לא עלי, מובן לך?", הרמתי כלפיו גבה עם חיוך קטן על פני, "שכחת שאני הבוסית אה?", פניו לבשו מבט רציני, "כרגע זה לא מעניין אותי, את שמעת אותי?", הנהנתי והתפקסתי על עצמי.
"מוכנים?", שאלתי בקול את שני הצוותים, "כן", כולם ענו ביחד.
"יופי, אנחנו כולנו ניפגש במרתף והכל יהיה טוב", אמרתי בקול.
"בהצלחה לנו", עומר הוסיף והתחיל ללכת עם הצוות שלו.

"אנחנו חודרים לאחוזה מהכניסה הצדדית, אסור שיראו אותנו עד שנכנס, שם ארבעה אנשים ממשיכים איתי למרתף, השאר מחפים עלינו וזה אומר לירות בכל מי שאתם רואים, מובן?", הם הנהנו והתחלנו ללכת.

לאחר שני דקות, עמדנו מול דלת פלדה גדולה, היא עשתה לי חלחלה לאור מאורעות העבר.
אחד האנשים שלי התקדם קדימה והצמיד לדלת מין מכשיר כזה, הדלת נפתחה ואנחנו נכנסו.
"קדימה, מתחילים", לחשתי להם.

עברנו דרך מסדרון מתכת צר עד שהגענו למסדרונות האחוזה, "קדימה", אמרתי והם עשו מה שאמרתי.
ארבעה המשיכו איתי.
שיננתי את תוכניות האחוזה לגמרי אבל הכל היה נראה כל כך שונה פתאום.

בסופו של דבר הגענו למרתף אחרי חמש דקות, מוזר שאף אחד לא ראה אותנו, משהו פה מסריח.
עמדנו בתחילת מסדרון, ראיתי שבמסדרון עומדים לפחות עשרה שומרים, הורתי לאנשים שלי לפתוח באש.
השומרים של האחוזה החזירו אש כלפינו, שניים מתוך הארבעה אנשים שלי נפגעו.
"איפה לעזעזל עומר", אמרתי בצעקה.
עומר הופיע בתחילת המסדרון עם פצע ירי ברגל, שני אנשים סחבו אותו, אחריו באו שאר האנשים שלנו,
פרצנו את הדלת שהייתה בסוף המסדרון.
מה שראיתי היה נורא.

______________________________________
סורי שהפרק קצר..
מה דעתכם?