מצאתי אהבה ביום

פרק 2

ישבתי מחוץ לכיתה ובכיתי, לא יכולתי להפסיק, אני לא מאמינה שהכלב הזה עוד מנסה לדבר איתי אחרי מה שהוא עשה לי.
שמעתי צעקות וקריאות של תלמידים "מכות, מכות, מכות" שמעתי וזה לא עיניין אותי, אדל רצה אלי והתחילה להגיד לי מתנשפת "עידו ראה את אלרועי...." קטעתי אותה באמצע משפט, חיברתי את מה שהיא אמרה לי עכשיו ואת הקריאות של התלמידים, אוי ואבוי, הלך עליו.

לא על עידו, על אלרועי.

קמתי בלחץ, ניגבתי את הדמעות ורצתי למעגל של התלמידים שהתקבצו סביב שני בנים שרבים מכות, ישר זיהיתי את שניהם ולא אהבתי את מה שראיתי, עידו החטיף לאלרועי מכות. כל הפנים של אלרועי היו כחולת ולעידו היה מבט של רצח בעיניים, עידו היה נקי משריטות.
אלרועי חזק ושרירי אבל לא יותר מעידו, אלרועי היה קרוב לאבד הכרה, עידו יהרוג אותו אני חייבת לעצור אותו, אני חייבת למרות שלא רציתי, רציתי להחזיר לאלרועי על מה שעשה לי אבל זה כבר הרחיק לכת.

נעמדתי מאחורי עידו חיבקתי אותו חזק והרגעתי אותו, לחשתי לו באוזן בשקט, "תירגע, תעזוב אותו, אתה הורג אותו.." עידו נרגע והבין מה הוא עשה, הוא לא ידע איך להגיב למעשה שעשה עכשיו.

ואני יודעת איך עידו מרגיש ברגע זה, אם עידו נכנס למצב רצחני כי מישהו פגע בי הוא לא יצא מזה בלעדיי, החזקתי ביד של עידו ולקחתי אותו איתי, התיישבנו על ספסל בחצר בית ספר, נתתי לו לעכל מה שקרה ואחרי דקה הוא הסתכל לי בעיניים "רונה אני לא מתחרט על מה שעשיתי", נאנחתי "אני יודעת" אמרתי לו והוא חייך אלי חיוך קטן, נשענתי על כתפו והוא ליטף את ראשי.

"ראיתי אותו וכל מה שהיה לי בראש זה שאני רוצה להרוג אותו ותוך כדי שהחטפתי לו מכות חשבתי על מה שהוא, על כמה שהוא פגע בך."

הוא אמר ודמעות בצבצו בעיניו של אחי, ואני חיבקתי אותו חזק כי זה קשה לו, "כל הקטע של המסיבה, הייתם ביחד שנתיים ואז הוא החליט שהוא עולה על השולחן ומשך איתו מישהי בת 15, שקטנה ממנו בשנתיים ונישק אותה מולך ומול כולם, ומעניין לי את הזין שהוא היה שיכור, הלב שלך נשבר ישר וכולם הסתכלו עלייך, הוא השפיל אותך בפני כולם ולא מעניין אותי מה הוא רוצה להגיד לך או להתנצל, את והמפגר הזה גמרתם." הוא הרים את סנטרי מול פניו וראה איך הדמעות זולגות מעיני.

"את הכי חשובה לי בעולם, את כל העולם שלי, כל מה שנשאר לי בעולם הזה ואני לא אתן לאף אחד לפגוע בך." הוא נתן לי נשיקה רכה על הלחי וניגב את הדמעות שלי,"אני אוהבת אותך דידי" וחיבקתי אותו חזק.

כל היום חיכיתי לרגע הזה שיקראו "עידו אלבז, גש למנהלת" אבל הרגע לא הגיע, ולא הרגשתי הקלה מזה, אין סיכוי שאלרועי הלך לבית מבלי להתלונן להנהלה על שעידו הרס את פניו.

יום הלימודים נגמר, אני ואדל חיכינו לעידו ליד האוטו, ראיתי אותו מגיע ונכנסתי לאוטו, רציתי לסגור את הדלת של האוטו אבל מישהו עצר אותי, הסתובבתי לראות מי זה וראיתי את אלרועי, עידו שם לב למה שמתרחש ועיניו התמלאו שנאה, החזקתי את ידו של עידו חזק כדי להרגיע אותו.

"רוני..." אלרועי התחיל לדבר אבל קטעתי אותי, "אין לי שום כוונה לשמוע את הדברים שאתה רוצה להגיד לי ואין לי גם שום כוונה לסלוח לך על המעשה המגעיל שעשית בפני כל הבית ספר, אני לא רוצה לראוך אותך ולא לשמוע ממך יותר, ביי". סגרתי את הדלת של האוטו ועידו התחיל לנסוע, השארתי את אלרועי עומד עם מבט מבויש בעיניו וזה הרגיש לי טוב.

עידו הוריד אותי ואת אדל בבית שלנו ונסע לאחד מחבריו, "שיחקת אותה יפתי" אדל אמרה לי ונשקה לי בלחי. קרצתי לה וניגשתי למטבח להכין פוקורן, "תבחרי בנתיים סרט טוב" אדל התיישבה על הספה ונשמעו דפיקות בדלת, פתחתי את הדלת ומה שראיתי, גרם לי להיות בהלם.