מצאתי אהבה ביום

פרק 31

-נקודת מבט של רוני-
פקחתי את עיני לאחר שדפיקות נשמעו על הדלת. הסתכלתי על חדרי, אתמול, כל דבר שהגיע לי לידיים והייתי יכולה לשבור, כבר היה שבור לרסיסים על הרצפה בחדר.
הסתכלתי על כפות ידי שהיו מלאות בחתכים מהשברים של כל הדברים ששברתי.

נשמעה עוד דפיקה בדלת, פתחתי את הדלת וראיתי שם את רוס, "מה אתה רוצה?", שאלתי בחוסר סבלנות, "בוקר טוב גם לך", הוא אמר בעוקצנות.
"בוקר", אמרתי, "עכשיו, מה אתה רוצה?", שאלתי, "את נשארת כל היום בבית או שאת מתכננת לצאת לאנשהו?", "אני לא יוצאת לשום מקום" אמרתי.
"יופי את עושה לי את העבודה יותר קלה", הוא אמר.

הוא מנסה לעצבן אותי יותר ממה שאני עצבנית עכשיו? כי זה מצליח לו, אני שנייה אחת מלהביא לו סטירה.

"אתה היחיד ששומר עלי?" שאלתי בעצבים, "לא, אני השומר ראש שלך ויש לך עוד 15 שומרים", וואו, הוא הגזים.
רק עצם המחשבה עליו גורמת לי לאגרף את הידיים שלי, ציפורניי תקועות עמוק בתוך עורי, "היי, מה את עושה?" רוס העיר אותי ממחשבותיי עליו כשלקח את כפות כף ידי והסתכל עליהם.
"מה עשית לעצמך?" ראיתי שהציפורניים שלי נכנסו אל עורי ופצעו אותי, איזה כיף, כאלו לא הספיקו לי חתכים ממקודם.
משכתי את ידי אליי ושילבתי אותם מהאחוריי גבי, רוס הסתכל על חדרי, "רוני, מה עשית?" הוא הסתכל עלי במבט מלא רחמים.
אני לא צריכה שהוא ירחם עלי!

"אני בסדר", מילמלתי בכעס, מחזיקה את דמעותיי כדי שלא יזלגו, אני לא אתפרק בפניו, אני לא צריכה את הרחמים שלו.
"את לא", הוא הרים את סנטרי והסתכל עלי, העיניים שלו היו הפוכות משל סהר, העיניים של רוס היו כחולות כמו הים, הרגשתי שאני צוללת בהם, הרגשתי שאני באמת יכולה לסמוך עליו למרות היותו מעצבן.
"את יכולה להתפרק לידי, זה בסדר, אני פה בשבילך", הוא משך אותי לחיבוק והרגשתי איך דמעותיי זולגות מעיניי, מותר לי להשבר, אני לא בסדר, אני פאקינג לא בסדר וזה בסדר.

-נקודת המבט של סהר-
הפאלפון שלי צלצל פעם נוספת ושוב התעלמתי, במשך הלילה התקשרו אלי בלי סוף וגם שלחו הודעות אבל זה לא עיניין אותי, מאז שהגעתי לבית שלי, הסתגרתי בחדר ולא הפסקתי לשתות לשנייה.

אני מפגר.

אני מטומטם.

אני אוהב אותה.

פגעתי בה.

ארבעת המשפטים האלה התנגנו בראשי במשך כל הלילה.

התקשרו אלי שוב, הסתכלתי על הצג וראיתי שהשם של רוס מופיע על המסך, אולי קרה לה משהו?
"עד כמה אתה מפגר?" שמעתי את רוס צועק עלי לאחר שעניתי, "אל תשכח עם מי אתה מדבר מטומטם", אמרתי בעצבים.
"לא אכפת לי", הוא אמר בעצבים והרגשתי איך הנשימות שלי מתעצמות, אף אחד לא ידבר אלי ככה.
"תקשיב לי טוב רוס, את-", הוא קטע אותי, "לא, אתה תקשיב לי טוב!", הוא אמר והחלטתי לשמוע מה הוא רוצה להגיד ואז להגיב בהתאם.
"שברת אותה אחי", הוא אמר בתסכול, "היא שבורה, היא שברה כל דבר שהיא ראתה אתמול, כל הידיים שלה חתכים מהשברים של הדברים. כשהיא מתעצבנת וכשאתה עולה לה בראש, הידיים שלה מתאגרפות והציפורניים שלה חודרות לה לעור ופוצעות אותה עוד יותר, היא שבורה אחי, היא שבורה בגללך", הוא אמר בעצב, לא ידעתי איך להגיב כי ידעתי שהוא צודק.

הוא צודק, הכל בגללי, כל מה שקרה לה זה בגללי.

לפתע, ראיתי איך חבורת גברים מכוסים קעקועים פורצת לחדרי, על ראשיהם מסכות.
שלפתי את אקדחי אך לא הספקתי לירות אפילו לא כדור אחד, הם חטפו את האקדח מידי במהירות.
"סהר? אתה שם?" שמעתי את קולו של רוס מהפאלפון, "כבר לא", אחד מהגברים אמר לפאלפון וניתק אותו.

"אתה הראשון שתפסנו, את הנסיכה הקטנה שלך נתפוס בקרוב", אחד הגברים ניגש אלי והוריד את מסכתו.
רק לא הוא.

הוא מצא אותי, והוא גם יודע איפה הבית שלה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חטפו את סהררר!
מעניין מי זה הוא?