כעבור שבוע
-נקודת מבט של רוס-
"מצאת משהו?", הוא שאל אותי חסר סבלנות, הנדתי בראשי בכעס, "אתה חושב שאני משחק?" שאלתי, הוא לא מבין, אני הופך פאקינג את כל העולם, הוא כל כך מפגר.
"אני אמרתי לך", הוא התקדם לכיווני, דבר שגרם לי להתעצבן עוד יותר, הוא חושב שהוא מפחיד אותי? עברתי דברים יותר גרועים בחיים שלי ממנו, הרבה יותר גרועים.
"אני פאקינג אגיד למשטרה, אני אספר הכל", גיכחתי, הוא חושב שהוא מאיים עלי.
"עידו", ציקצקתי בלשוני, "לך, ספר כל מה שאתה יודע", מבטו הפך למבולבל, הוא חושב שהמשטרה מזיזה לי.
"ברגע שתזכיר את שם משפחת אוחנה בסיפור שתספר, הם יעיפו אותך מהתחנה", אמרתי וטפחתי על גבו.
"עכשיו, האם אתה מוכן לצאת מהמשרד שלי ולתת לי לעשות כל מה שאני יכול כדי למצוא אותה?", שאלתי בחוסר סבלנות.
"אתה אומר את זה כבר שבוע, מתי באמת תמצא אותה?", הוא שאל ודחף אותי לאחור, הוא לא היה צריך לעשות את זה.
דחפתי אותו לקיר ואחזתי בגרונו, "הסיבה היחידה שאני לא הורג אותך בשנייה הזאת, זאת כי אתה אח של רוני, אם לא היית אח שלך היית מת ממזמן", הוא ניסה לנשום, שיחררתי את ידי, "עכשיו, עוף מפה".
עידו הסתכל עלי מעוצבן ומתוסכל, אני מבין אותו, היא אחותו.
-
"אני לא מאמין שאתה דוחה את הלוויה בעוד שבוע, מתי אני פאקינג אצליח לקבור את אח שלי?", לידן התפרץ למשרד וכבר נהייתי חסר סבלנות, "מתי אנשים ילמדו לדפוק", אמרתי.
"תשמע לידן, סהר חשוב לי באותה מידה שהוא חשוב לך, אל תשכח שגדלנו ביחד שלושתינו".
הוא התיישב בכיסא מולי, "אני מבין שאתה לא יכול לקבור אותו בלעדיה, אבל אתה מבין שזה עלול לקחת חודש, חודשיים, אולי אפילו יותר?", הוא שאל כשראשו היה בידיו.
הוא צודק, אין לי אפילו קצה חוט, אני יודע רק שלירן חטף אותו.
ניסיתי לפנות אליו, אני אתן לו כל דבר רק שישחרר אותה, שלא יפגע בה.
נשמעה דפיקה בדלת שקטעה אותי ממחשבותיי, "כן?", אמרתי והדלת נפתחה.
"אנחנו יודעים איפה היא", אחד מאנשיי פנה אלי ואני קפצתי מכיסאי, "תכין את הרכב שלי ועוד 20 רכבים שיצטרפו אלי", אמרתי בנשימה עמוקה.
מצאתי אותה.
רוני, אני בא.
-נקודת מבט של רוני-
הוא רכן מעלי וגנח, אני נאנקתי מכאב.
הוא גמר, זרק אותי לפינה של המיטה ויצא מהחדר.
ככה זה היה במהלך כל השבוע.
הוא הגיע שלוש פעמים ביום, זיין אותי והלך.
הוא הכניס לי כל פעם שהוא בא קערת סלט ואמר שאני אוכל רק את זה, "את תשארי רזה בשבילי", אני זוכרת שהוא לחש באוזני.
וויתרתי, הפסקתי להאבק, הבנתי שככה יהיו החיים שלי.
אני לא יותר משפחת מין בשבילו.
נכנסתי להתקלח, יודעת שהוא אמור להגיע עוד חצי שעה שוב.
הוא דרש שאני אתקלח תמיד לפני שהוא בא, כדי שאני אהיה נקייה בשבילו, בשלושה ימים הראשונים, סירבתי והוא העניש אותי.
הוא הביא ארבעה גברים גדולים שאנסו אותי אחד אחרי השני, מאז אני מציית.
כבר אמרתי שנועדתי לסבול.
יצאתי מהמקלחת, בלי בגדים, כל השבוע הוא לא טרח להביא לי בגדים, אפילו לא הלבשה תחתונה, ביקשתי ממנו פעם אחת והוא סטר לי.
הוא אמר שהוא אוהב כשאני בלי בגדים.
ראיתי שהוא כבר מחכה על המיטה.
"את זאת שאמורה לחכות לי על המיטה, לא אני לך", הוא אמר עצבני, התעלמתי ונשכבתי על המיטה.
שיגמור וילך, הוא נשכב מעלי והתחיל בזממו.
הדלת נפרצה ולירן קם ממני במהירות, "חתיכת בן זונה מזדיין", רוס קפץ עליו ולירן נפל לרצפה, רוס הפציץ אותו עם האגרופים בזמן שאני חיפשתי במה לכסות את עצמי, בכל זאת יש פה לפחות שלושים שומרים שנכנסו אחרי רוס.
ראיתי את החולצה של לירן על הרצפה ושמתי אותה מעלי בזריזות.
רוס הרים את לירן ביד אחת, "לא גמרתי איתך", הוא השליך אותו לכיוון אחד השומרים וניגש אלי.
"את לא מבינה כמה דאגתי, כמה חיפשתי", דמעה ירדה מעיניו והוא לא סילק אותה, הוא הסתכל עלי, חיכה לתגובתי.
הוא ניגש אלי ושלח את ידו ללטף את הלחי שלי, נרתעתי כשנזכרתי במגע ידו של לירן, ניערתי את המחשבה הזאת מראשי וקפצתי על רוס בחיבוק, "אתה פה, באת להציל אותי".
הוא הרים אותי כל הדרך לרכב, נכנסו לרכב וראשי היה מונח על חזהו, "את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך, כמה פחדתי, פחדתי שאיבדתי אותך, מה הוא עשה לך?", רוס שאל ואני נרתעתי.
"זה לא משנה, מה שמשנה זה שאני פה איתך ולא שם, איתו", אמרתי ורוס התעצבן.
"זה משנה לי רוני, אני צריך לדעת מה הוא עשה לך, תגידי לי מה הוא עשה לך", הוא צעק עלי ואני נרתעתי.
"אתה רוצה לדעת מה הוא עשה לי? הוא אנס אותי כל יום, שלוש פעמים ביום, הוא הביא חברים לאנוס אותי, הוא הרביץ לי, הוא פאקינג התעלל בי, הוא שבר אותי", אמרתי בבכי.
רוס ליטף את ראשי והצמיד את ראשו לראשי, "אני מצטער רוני, אני כל כך מצטער", דמעות ירדו מעיניו והשתלבו עם הדמעות שלי.
רוס הרים את ראשי ונישק אותי נשיקה עדינה, רק עם השפתיים.
איכשהו הוא תמיד מנשק בזמנים הלא מתאימים אבל זה תמיד עושה לי טוב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אל תשכחו להצביע ולהגיב את דעתכם❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Storie d'amoreרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
