מצאתי אהבה ביום

פרק 47

נקודת המבט של סהר

אני לא מאמין שהיא ככה משחקת איתי משחקים, מה זה נראה לה אני לא מבין.
הדלת של החדר נפתחה בחוזקה, לידן נכנס לחדר, על פניו דמעות שלא עניינו אותו.
"אני לא מאמין אחי", הוא אמר והתקדם במהירות לעברי, דמעות עלו בעיני, "אתה פה, חזרת מהמתים אה?", הוא שאל ומשך אותי לחיבוק ארוך.
"התגעגעתי אלייך, אתה לא מבין כמה", לידן אמר וניקה את הדמעות שזולגות מעיניו.
"גם אני אלייך", אמרתי ומשכתי אותו לחיבוק נוסף.

"מה עם רוני?", הוא שאל אחרי שהתיישב מולי, "תאמת, אני לא בטוח, אני לא יודע אם היא רוצה אותי".
"תקשיב, אני לא אשקר לך, היא ורוס התאהבו, הם עמדו להתחתן, היא הייתה בטוחה בנוגע לזה ועכשיו, אתה חזרת, אני בטוח שיש לה זכות להיות מבולבלת..
היא נשברה לרסיסים כשאתה מתת, ומי שאסף את הרסיסים האלו היה רוס. אז זה לא צודק מצידך לכעוס עליו, הוא עשה כל מה שביכולתו", אני ידעתי שהוא צודק אבל היה לי קשה לקבל את זה.

"אה ורוס סיפר לך בנוגע לשליטה נכון?", הנדתי בראשי מבולבל, מחר הוא אמור להעביר אלי את השליטה באימפריה חזרה.
"הוא לא סיפר לך.. ", הרגשתי מבולבל לרגע.
"מה הוא היה צריך לספר לי?", לידן החזיק בראשו, "רוני לקחה את הזכויות שלה על השליטה במאפיה, לא יעניין אותה מי יהיה על ידה, אתה או רוס, אני רק יודע שהיא חדורת מטרה לגבי זה. ואת האמת, היא עושה עבודה טובה מאוד", אין סיכוי שאני אתן לה לשלוט איתי אלא אם כן נתחתן, וגם אז, אני לא באמת אתן לה להיות שליטה.. זה לא תפקיד שמתאים לאישה.
אני לא אתחלק איתה על השליטה.
המאפיה שייכת לי ורק לי.

"אין סיכוי שאני אתן לה", אמרתי והסתכלתי על לידן, הוא הניד את ראשו וצחק, הוא קם מהכיסא ובא לעמוד מולי.
"תקשיב לי טוב טוב, אם אתה תזלזל ברוני, אתה תקבל על הראש מכולם, גם מהאנשים שלך. הילדה הזאת עברה יותר מכולם, כולל אותך ואת מה שעבר עלייך.
היא עברה מלא אבל היא עדיין קמה ונלחמה, עשו לה את כל מה שיכולים לעשות לבנאדם כדי לשבור אותו, אין לה אף אחד יציב בחיים חוץ מאח שלה וחברה שלה.
פעם אתה, פעם רוס.
עכשיו, תזהר ממני, אל תזלזל בכוחות שלה", הוא סיים לדבר ועדיין עמד מולי, הוא היה רציני, בכל מילה שהוא אמר.
עיקלתי את מה שהוא אמר, אני בטוח שהוא צודק אבל אני לא יודע אם אני יכול להתחלק איתה, וגם אם כן, אני בטוח שזה יהיה לי קשה.
מלא מחשבות התחילו להציף את ראשי.

נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע לבית, אחד השומרים התקשר אלי, "רוני פה", הוא אמר, "תודה שהודעת לי", אמרתי וניתקתי.
היא שם, הנסיכה שלי, זאת שאני הכי אוהב.

נכנסתי והתקדמתי לעבר הבית, כל השומרים התקדמו לעברי ובירכו את שובי, אני יודע שאנשי נאמנים לי לא משנה מה יקרה.
אבל כל מה שעניין אותי עכשיו זאת רוני.
עברתי את כל השומרים ונכנסתי לבית, התקדמתי לעבר הסלון, ראיתי אותה יושבת שם בפלאפון, היא כל כך יפה, אני כל כך שמחה שהיא פה ושלא קרה לה כלום.
היא קלטה אותי כשהסתכלתי עליה, המבט שעל פניה נשאר אדיש, לא כמו ביום שרוס הציג אותי בפניה, שם היא הייתה מבוהלת כאלו סיוט חייה מופיע מולה.
היא קמה מהספה, ועברה לידי, היא התעלמה מעצם קיומי.
תפסתי בידה ומשכתי אותה אלי, "מה נראלך שאתה עושה?", היא שאלה עצבנית, הסתכלתי על פניה מקרוב, איך התגעגעתי אליה, הסנפתי את ריחה מקרוב והרגשתי שאני עוד שנייה מתמוטט.
"אני לא יכול רוני, אני צריך אותך שלי", אמרתי בקלילות והבעת פניה לא השתנתה, " ואני לא רוצה אף אחד עכשיו, אני מתמקדת בעצמי ובמאפיה, זה שני הדברים שחשובים לי עכשיו בחיים", היא הסתכלה עלי רצינית, חיוך עלה על פני וצחקקתי מעט.
"את זוכרת מה אמרתי לך פעם?", הבעת פניה נשארה אותו הדבר, "אמרתי לך שהשליטה תיהיה שלך רק אם תיהיי אישתי, וגם אז, לבחירתי", אמרתי והרגשתי את עצבי עולים.
הפעם היא זאת שצחקה, "זה היה פעם, מאז נשברתי וקמתי וקרו לי הרבה מאוד דברים אחרים שלא כדאי שאני אפרט כי אתה תשבר רק אם תשמע מה עבר עלי, ההחלטה כבר לא נתונה בידייך, הטופס כבר חתום, ולהזכירך ההורים שלי היו עם ההורים שלך באותו מידה בשליטה. אז ככה גם אנחנו, רק בלי שנתחתן", היא אמרה והלכה ממני, הרגשתי את הלב שלי מתכווץ.

נקודת המבט של רוני

הייתי בטוחה במה שאמרתי לו, לראשונה מאז, שראיתי אותו, עמדתי על שלי, זה כל מה שרציתי לעשות.
אני בטוחה שהוא נפגע ממני, אבל כמו שאמרתי, יש רק שני דברים שמעניינים אותי כרגע.

"בוס, מצאנו מה שביקשת", עומר ניגש אלי ואני חייכתי למשמע ההודעה המשמחת הזאת.
עומר הוא יד ימיני, מיניתי אותו ברגע שחתמנו על הטפסים, הוא היה פה תמיד בשבילי.

(בתמונה: עומר)

"לגבי ארבעתם?", שאלתי עם חיוך על פני, "כן, כולם נמצאים שם", הנהנתי אליו והוא הלך.

______________________________________
נו מה אתם חושבים?