מצאתי אהבה ביום

פרק 69 ואחרון- אפילוג

*כעבור חמש שנים*

"זיו רדי לאכול", צעקתי בקול בתקווה שתשמע אותי ותרד.
"אני באה אמא", הקול שלה כל כך מתוק, קול של מלאך.
היא המלאך הקטן שלי.

שמעתי אותה מקפצת במדרגות.
"מה יש לאכול אימוש?", היא שאלה וקפצה עלי בחיבוק.
"תנחשי נסיכה שלי".
"הכנת לי ספגטי ושניצלים?", היא שאלה בהתלהבות.
הנהנתי בראשי והושבתי אותה בשולחן.
הגשתי לה את הצלחת, "בתאבון קטנה שלי".
היא נשקה לי על הלחי והתחילה לאכול.

"בוס, הוא אמר לי להגיד לך שהוא מתעכב היום", אחד השומרים ניגש אלי ואני הנהנתי.
התבאסתי, היום זה יום השנה שלנו, אנחנו נשואים חמש שנים.
הוא האהבה של החיים שלי.
אבל זה בסדר, יש ימים כאלה, הוא כנראה עמוס בעסקאות אם הוא מתעכב היום.

בזמן שזיו אכלה הסתכלתי סביב.
שמחה שלא וויתרתי על החיים האלו.
אם הייתי מוותרת על המאפיה, הייתי מרגישה חור בחיים שלי.
נכון שזיו לא יודעת על המאפיה כרגע, אבל היא יודעת שאמא ואבא עובדים במקום מסוכן ואסור לה ללכת לשום מקום בלי שומר ראש.
היא הנסיכה הקטנה שלנו.
אבל זה שהיא מוגנת בצורה הזאת לא אומר שאנחנו לא נותנים לה חופש, הוא אולי רק בת 4 אבל אנחנו מעניקים לה הכל.

"תודה אימוש, היה לי מאוד מאוד טעים", זיו העירה אותי ממחשבותי.
היא קמה מהר מהשולחן ורצה לחדרה.
חייכתי אליה.
נזכרת לפתע בחיים שהיו לי לפני סהר.
את האמת אני לא מתגעגעת לזה.
אני כל כך שמחה שסהר חטף אותי עד כמה שזה נשמע מופרך.

הרגשתי ידיים גדולות עוטפות אותי.
התנערתי במהירות, "היי, זה אני".
שמעתי את קול הבס של סהר.
"אבל אמרו לי שאתה מתעכב".
הוא סובב אותי אליו ונישק אותי בעדינות.
"את באמת חשבת שאני אפסיד את יום הנישואין שלנו?"
נישקתי אותו חזרה.
"יש לי הפתעה בשבילך", הוא לחש לי.
חייכתי חיוך ממזרי.
"לא הפתעה כזאת יחרמנית, למרות שאני לא אתנגד", צחקתי בקול.
אני כל כך רוצה אותו.

"אז איזה הפתעה?".
"חכי ותראי", הוא לחש שלי.

"זיוי", סהר קרא בקול ותוך שנייה שמעתי את הצעדים הקטנים שלה מדלגים במדרגות.
"אבוש", הוא קפצה אליו וחיבקה אותו בחוזקה.
הוא החזיק את זיו חזק ושילב את ידו בידי.
הוא התחיל לרוץ החוצה עד שהגענו לרכב.

"אבא לאן אנחנו נוסעים", זיו קיפצה במקומה בהתלהבות.
"זאת הפתעה", סהר עשה לה פרצוף חמוץ וחייך אלי.
"נו נו נו אבוש", זיו עשתה פרצוף כלבלב קטן וחמוד שקשה לעמוד בפניו.
היא יודעת טוב מאוד למה אבא שלה לא יכול להתנגד.
"טוב", סהר חייך והרים את ידיו כאות כניעה.
"את נוסעת לסבוש וסבתוש, ואימוש ואני נוסעים להיות קצת לבד", מתחתי חיוך מאוזן לאוזן.
הרבה זמן לא הייתי עם סהר לבד במקום כלשהו, לא שזיו מפריעה לי, בחיים לא.
אבל חסר לי זמן איכות עם סהר.
"יש אני נוסעת לסבוש וסבתוש", זיו כמעט עפה מהכיסא מרוב התלהבות. 
אני וסהר התחלנו לצחוק כשזיו נבהלה מזה שהיא כמעט עפה ואז צחקה ביחד איתנו.

חייכתי מבחוץ וקרנתי מפנים.
יש לי את המשפחה הכי יפה שיש.
אני זכיתי.

הסוף.

______________________________________
היוש אהובים.
הגעתי להחלטה ואני לא ממשיכה לעוד עונה.
הסיפור די מיצה את עצמו ואני שמחה שככה הוא הסתיים.
מודה לכם על הכל, אוהבת המון❤