מצאתי אהבה ביום

פרק 7

השמש סינוורה את עיני והנגאובר חזק תקף אותי, כל מה שקרה אחרי השוט השלישי מטושטש, בספק אם אני זוכרת משהו.
אני זוכרת רק את דולב, רק את זה שראיתי אותו וזהו, שום דבר אחר לא עולה בראשי. אני רק מקווה שלא עשיתי כלום ולא אמרתי כלום.

"בוקר טוב רונה" עידו נכנס אלי לחדר עם כדור אדוויל וכוס מים, שתיתי את הכדור, "מתי חזרתי אתמול הביתה?" שאלתי, "לא יודע מתי אבל דולב החזיר אותך, הוא אמר שהיית שיכורה לגמרי.." עידו הסתכל עלי במבט מאוכזב, "אני מבין שהאלכוהול משחרר אותך, אין לי בעיה עם זה. אבל את לא יכולה להיות חסרת אחריות.. דולב אמר שמישהו שם לך משהו בכוס ואם הוא לא היה עוצר אותו אני לא יודע איפה היית עכשיו" העיניים שלו נצצו, דמעה הופיעה בקצה העין שלו, "גם אני חסר אחריות, הייתי צריך לדאוג לך, אני אח שלך, לא הייתי צריך להרדם עד שתחזרי הביתה." הוא אמר והדמעה שלו ירדה על הלחי והוא מיהר לנגב אותה.
"אני מצטערת דידי, באמת.. התנהגתי כמו מטומטמת בלי לחשוב יותר מידי.. זה לא יקרה יותר, אני מבטיחה לך"
אני התמלאתי חרטה אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, חיבקתי את עידו, "את מטומטמת אבל גם אני מטומטם" עידו השיב ושנינו פרצנו בצחוק.

פתחתי את הפלאפון, 27 שיחות שלא נענו מאדל, 13 מרותם ו7 מתהל, נכנסתי לקבוצה שלנו בוואצפ וכתבתי להם שהכל בסדר איתי, ההודעות התחילו להציף את הפלאפון, "את לא נורמלית", "את לא מבינה איך דאגנו" ועוד הודעות כאלה, כתבתי להן שאני מצטערת וסגרתי את הפלאפון.

דידי שבת היום!" צעקתי אחרי שנזכרתי בתאריך, "אני יודע, אני כבר מוכן, קומי להתלבש" קמתי לארון והתלבטתי בין שני בגדי ים ביקיני, טופ ותחתון צהוב או חלק עליון עם כתף אחת ותחתון בורדו, בחרתי את הצהוב, לבשתי אותו, שמתי שורט שחור וגופיה לבנה וירדתי למטבח.
עידו עמד וחתך לנו פירות, הוא לבש את הבגד ים השחור שלו וגופיה שהבליטה לו את כל השרירים, באתי אליו מאחורה וחיבקתי אותו, "אני כל כך זכיתי שיש לי אח כזה חתיך ומושלם, דידי אני מאוהבת בך!" עידו התחיל לצחוק, "גם אני מאוהב בך חיים שלי", שמתי בקבוק מים, קרם הגנה, מגבת ואת הפירות שעידו חתך בתוך תיק ויצאנו מהבית.

הפעלתי את הרדיו והשיר שאני הכי אוהבת התנגן ברקע,
"איי לאב וואן יו קול מי סניוריטה"
עידו כיבה את הרדיו, "דייי תפסיקי לשיר" הוא אמר ואני עשיתי לו מבט נעלב ואז צחקתי.

הגענו לחוף ועידו שילם על שני כיסאות שיזוף, הורדנו את הבגדים ונשארו עם בגדי הים, התיישבנו בכיסאות אחרי שמרחנו אחד לשנייה קרם הגנה. הרגשתי איך אני לאט לאט נרדמת.
הרגשתי מים על פני וקמתי בבהלה, אני לא מאמינה, עידו  שפך על דלי מים, "דידי אתה מת היום" הוא רץ אל המים ואני אחריו, דחפתי אותו לים וקפצתי  עליו. "את לא נורמלית, זוזי ממני" שנינו צחקנו בקול.

"אתה תלך לקנות לנו גלידות ואני אלך לשירותים" אמרתי לעידו אחרי שיצאנו מהמים, עידו הנהן והלך ואני קמתי לכיוון השירותים.
יצאתי מהשירותים, "רוני" נבהלתי וקפצתי במקומי, "אל תבהלי זה אני" אלרועי אמר לי, עיניו המיואשות גרמו לי להזכר בפעם, להזכר במי שהתאהבתי.
"איך ידעת שאני כאן?", זה הדבר הראשון שיצא לי מהפה.
"מהסטורי שהעלת.." שיט למה אני סתומה?
הרגשות צפו והתערבבו בתוכי, לא יודעת אם אני אוהבת או שונאת. איך אני יכולה לאהוב אותו בכלל? הייתי מבולבלת לא ידעתי מה להגיד או מה לא להגיד..
"אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי ושאת לא רוצה שנחזור." רציתי להסתובב וללכת אבל לא הצלחתי.
"לצערי אני עדיין אוהבת אותך אבל לא את מי שנמצא מולי אלא את מי שהתאהבתי בו לפני שנתיים." אמרתי לא והסתובבתי, אלרועי תפס לי את היד ומשך אותי אליו, "תעזוב אותי עכשיו!" הרמתי עליו את קולי, הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי, נשיקה שהזכירה לי אותו, שהזכירה לי כמה התגעגעתי אבל אני לא יכולה לסלוח לו, דחפתי אותו אחורה והתרחקתי, הוא שוב תפס לי את היד וניהיה לו מבט עצבני, "תעזוב אותי" הפעם צרחתי, "אני רק רוצה עוד הזדמנות", הוא משך אותי אליו בחוזקה, באגרסיביות.
"תעזוב אותי כבר אני לא רוצה אותך יותר".
"תעזוב אותה עכשיו" ראיתי את דולב עומד מאחורי אלרועי, "אל תתערב" אלרועי צעק. דולב משך את אלרועי אחורה, השכיב אותו על החול ונתן לו בעיטה בבטן, "אל תתקרב אליה יותר, שמעת?" אלרועי הנהן והתפתל מכאבים.
הרגשתי שאני מתעלפת ועוד שנייה נפלתי על הרצפה אבל דולב תפס אותי וחיבק אותי חזק, "אני פה, אני פה איתך, הכל בסדר" דולב אמר והרגיע אותי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הפרק הבא יעלה כשלפרק הזה יהיו לפחות 15 הצבעות❤
(רק כדי לראות פעילות)

שבת שלום אהובים❤