נשארתי ערה איתה כל הלילה, כל העייפות שלי נעלמה ברגע שהיא התעוררה, נעלמה כלא הייתה.
סהר ראה שהיא התעוררה אבל הוא הרגיש שזה לא הרגע להתערב, אז הוא ישב מחוץ לחדר על כיסא.
דיברתי איתה על הכל, כל מה שקרה לי מאז שהיא נחטפה, סיפרתי לה על מה שעברתי, על עידו, על סהר, על הכל. ה
רגשתי שהלב שלי שלם.
עוד שנייה מתפוץ מאושר.
כעת יש לי הכל בחיים.
האהבה של החיים שלי איתי וכל המשפחה שלי איתי שוב.
כשהיא נרדמה יצאתי לסהר וראיתי שהוא נרדם על הכיסא, כיסא מתכת קר ולא נוח, מסכן שלי, הוא נראה מתוח, אבל הוא כל כך יפה כשהוא ישן. לפתע נזכרתי פתק שהרופא הביא לי, הלכתי לשירותים והוצאתי את הפתק מהכיס.
היי יפיפייה, לא באמת חשבת שאני אפגע באמא שלך, נכון?
אפילו לי יש גבולות..
אני צריך לדבר איתך וכדאי לך שזה יהיה כמה שיותר מהר.
קראתי את מה שהיה רשום בפתק, הייתי מבולבלת, הוא לא תיכנן לפגוע בה, הוא בא לפה רק כדי להפחיד אותי??
למה הוא צריך לדבר איתי, סובבתי את הפתק והיה רשום שם מספר פאלפון.
את הולכת לההתקשר אליו, לראות מה הבן זונה הזה רוצה ולסיים את זה, לגמרי. אמרתי לעצמי נחושה בדעתי, אני יודעת שהוא פסיכופת.
חייגתי את המספר והצמדתי את הפאלפון לאוזני, "שלום יפיפייה, התקשרת יותר מהר ממה שציפיתי", הוא אמר והקול שלו צימרמר אותי, אני שונאת לעשות מה שמבקשים ממני, אני מורדת, תמיד הייתי.
"מה אתה רוצה?", שאלתי עצבנית, "תירגעי, אני צריך אותך רגועה".
אותי צריך אותי רגועה, אני אראה לו מה זה רגועה.
"שאלתי מה אתה רוצה ממני", אמרתי בתוקפנות, "כשניפגש אני אגיד לך", הוא הצחיק אותי, הפעם היחידה שניפגש זה כשזה יהיה הפתעה בשבילו ואני אהרוג אותו.
"אני לא אפגש איתך", אמרתי, "כדאי לך", אין לו שום דבר שיגרום לי לבוא אליו, הוא חי בסרט.
"אני אגיד לך רק עוד משהו קטן", הוא אמר, "יש לי עדיין חלק מהמשפחה שלך", הוא אמר ואני התחלתי לצחוק בקול, "אין לך אף אחד, אמא שלי פה איתי, אבא שלי בבית מוגן בשומרים, ואחי גם מוגן בשומרים".
"לא התכוונתי לאף אחד מהם", הוא אומר ואני מבולבלת, מנסה להבין אם הוא סתם מנסה לשחק איתי משחקים.
"אני אסמס לך את הכתובת ואת השעה למקרה שתחליטי לבוא ולשמוע מה שיש לי להגיד לך".
הוא ניתק, 'מחר, 21:00, מתחם הנמל הישן ת"א'.
קיבלתי את ההודעה ממנו ובעטתי בדלת, הוא סתם משחק איתי משחקים כי למי הוא כבר מתכוון?
התקדמתי לכיוון היציאה מבית החולים, סהר מלפני דוחף את הכיסא הגלגלים שעליו יושבת אמא שלי, הם מדברים וצוחקים, כשהייתי בשירותים שניהם התעוררו ודיברו בניהם עד שהגעתי. הרופא אמר שזה מסוכן להוציא אותה מפה עכשיו, "בבית היא תיהיה מוגנת יותר מהבית חולים המזדיין הזה, אם תיהיה לה בעיה אני אשכור רופא פרטי", המשפט שאמרתי לו עלה לי בראש, אני כל כך עצבנית על אושר, מי הוא חושב שהוא.
"היי", סהר עטף אותי עם ידיו אחרי שהעלה את אמא שלי לרכב נכים שהזמנתי כדי שיהיה לה נוח לנסוע ואני לא אצטרך להוריד אותה מהכיסא.
"את בסדר?", הוא הרים את ראשי והסתכל אל תוך עיני, הוא ראה שאני לא מפסיקה לחשוב אבל אני לא יכולה להגיד לו.
"כן", אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ, "אני יודע שאת לא, אנחנו נדבר על זה כשנגיע לבית", הוא אמר ומשך אותי אחריו לתוך הרכב.
מה אני אגיד לו, מה אני יכולה להגיד לו, אני לא יכולה להגיד לו שאני אמורה להפגש מחר עם אושר, הוא לא ייתן לי.
אבל אני חייבת, אני אגמור את זה, החלטתי, אני אשמע את הסיפור שהוא רוצה לספר לי ואגמור את הסיפור איתו, אחת ולתמיד.
אני לא מחכה יותר לשום דבר.
נמאס לי לחיות בפחד.
עד שהשגתי בחזרה כל מה שהיה לי בחיים, אני לא עומדת לאבד שום דבר שוב.
"אהובתי", אבא שלי ניגש לאמא שלי ונישק אותה, "מצטער שלא יכולתי לבוא אתמול כשהתעוררת", היא סובבה את ראשו ולחשה לו משהו באוזן עם חיוך על פניה, אבא שלי היה המום ובמהרה הוא חייך חיוך ממזרי.
"אמא נו באמת", אמרתי באנחה ונכנסתי אל תוך הבית, סהר נכנס אחרי והחזיק לי את היד די חזק, "מה יש לך, מה קרה?", הוא שאלי ואני ניסיתי לשחרר את היד שלי, ללא הצלחה.
"סהר עזוב אותי, אין לי כוח עכשיו", אמרתי עצבנית והשתחררתי מידו, "אני לא מבין מה עובר עלייך, היית שמחה ואז המצב רוח שלך השתנה בשנייה", הוא אמר עצבני, "עזוב אותי בחייאת", אמרתי ועליתי במהרה למעלה, נכנסתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת.
"תגידי", הוא פתח את הדלת בחוזקה, הדלת עוד שנייה התנתקה מהמקום, "מה אנחנו אה?", הוא היה מאוד עצבני, עיניו בערו, "מה אני בשבילך, אני לא מבין אותך", הוא התקרב אלי בזעם, "אני ריגוש חולף? אני סקס מזדמן?", הוא המשיך לדבר עד שהגיע מולי, תפס את פני בלסתי, הוא הכאיב לי.
יכול להיות שאני הישנה הייתה מפחדת בסיטוציה שאני נמצאת בה עכשיו, אבל אני לא מפחדת ממנו כבר. "נמאס לי שאת לא עונה, אני מתחיל לאבד את הסבלנות רוני", פניו היו סנטימטר אחד מפני, ראיתי שהוא ממש עצבני מזה, אבל אני לא יכולה. אני לא יכולה לספר לו כשאני בעצמי לא יודעת כלום.
"אני אמרתי שאני בסדר, למה אתה מתפרץ עלי?
אתה לא ריגוש חולף.
אתה לא סקס מזדמן.
אתה בן הזוג שלי ואני אוהבת אותך."
משכתי אותו לחיבוק והוא חיבק אותי בחזרה.
אני יודעת שהוא חם מזג, בדיוק כמוני.
אבל בשביל זה אני פה, אני מרגיעה אותו כשצריך ולא מרגיע אותי.
______________________________________
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
