"תתעוררי נסיכה", שמעתי קול גברי לוחש באוזני ויד מלטפת את ראשי, נרתעתי מהמגע וניסיתי לזוז אחורה.
לא הצלחתי. הייתי קשורה לכיסא, שמתי לב שאני בלי בגדים, עירומה לגמרי בפני האיש ההוא.
פתחתי את עיני, עיני נפרעו למראה האדם שעמד מולי, אף פעם לא חשבתי שהוא אמיתי.
עמד מולי אותו אדם מהסיוטים שלי, אותו אדם שרוצח במחשבותיי את כל האנשים החשובים לי.
הוא ראה את תגובתי, "יודעת מי אני?", הוא שאל ואני הנדתי את ראשי.
"לירן כהן נשמע לך מוכר?", הוא שאל ושוב הנדתי בראשי.
"מוזר שסהר אף פעם לא הזכיר אותי", כשהוא אמר את שמו של סהר כל גופי הצמרר, "איך הגבת כשראית את ראשו של הבן זונה שאהבת?" הוא שאל ושתקתי, דמעות זלגו מעיני.
כנראה שכן נשארו דמעות.
"את יותר מידי צפויה", הוא אמר והתיישב בכיסא מולי, "ידעתי כשתראי אותו מת, את תתפרקי ותרצי למות ורוס הכלבלב ישר ירוץ להציל אותך. זאת הייתה ההזדמנות שלי לקחת אותך, סוף סוף."
השפלתי את מבטי, הרגשתי את ידו על הלחי שלי בכל כוחו, הוא סטר לי כל כך חזק.
"נמאס לי שאת לא עונה", הוא אמר והרים את ראשי, "דברי", פקד עלי.
"מה א..תה רו...צה שאני אג...יד?" שאלתי בגמגום ובפחד, כל כך פחדתי.
"איך הייתה הנסיעה?", הוא שאל, רציתי לקלל אותו, רציתי לסטור לו, איך הייתה הנסיעה? אנסו אותי, איך אתה חושב שהייתה הנסיעה?, "בסדר", אמרתי בלחש והוא הרים את ראשי ככה שהוא יסתכל בעיניי, "אל תשקרי לי, אני יודע מה הם עשו לך".
התחלתי לבכות, כבר לא כאב לי הגוף, כאב לי נפשית, נמאס לי, פאקינג נמאס לי מהכל.
"אל תבכי נסיכה, הם לא היו אמורים לעשות את זה, הם כבר מתים ממזמן", הוא ליטף את ראשי ונישק את מצחי, "רק אני רשאי לגעת בך ולעשות בך כרצוני, אף אחד אחר לא יגע בך, מהיום את הנסיכה שלי, אני אגן עלייך", הוא אמר עם חיוך נצחון על הפנים ועיני נפערו.
"אני מעדיפה למות", סיננתי בין שיני, "מה אמרת?", הוא שאל ואחז בפני בחוזקה.
"כלום", לחשתי בבכי, "יופי, פעם הבאה את תחטפי על זה", הוא לחש באוזני ויצא מהחדר.
דמעות ירדו מעיני, לא בגלל מה שעלול לקרות אלה בגלל המחשבה 'למה לעזאזל לא מתתי? ה' אוהב שאני סובלת?'.
-נקודת מבט של רוס-
"מצאתם משהו?", שאלתי את שני השומרים שנכנסו למשרד, "לא, אבל יש פה מישהו שרוצה לראות אותך", נאנחתי בעצבים, אין לי פאקינג זמן לזה.
"מי זה?", שאלתי חסר סבלנות, "עופו ממני מפגרים, אל תגעו בי, אני פאקינג אהרוג אתכם", שמעתי צעקות מחוץ למשרד וזיהיתי מי זה.
"תכניסו אותו", הם יצאו.
הוא נכנס בעצבים, ראיתי כמה הוא מעוצבן, "איפה לעזאזל אחותי יבן זונה?", קמתי מהכיסא והתקדמתי אליו, הוא אפילו לא זז צעד אחד, כל אחד אחר היה זז.
הוא הצמיד אותי לקיר ותפס עם ידו את צווארי, "שאלתי פעם אחת, אני לא אשאל עוד פעם", זהו, הוא עלה לי על העצבים.
כופפתי את ידיו, הוא נאנק מכאב, בעטתי ברגליו והוא נפל על הרצפה, יש לו מזל שהוא אח של רוני אחרת הייתי שובר לו את כל העצמות בגוף בלי לחשוב פעמיים.
חזרתי להתיישב בכיסא לאחר שהוא קם מהרצפה, "עכשיו אתה מוכן לשבת מולי ולשמוע מה קרה?", הוא הנהן בעצבים והתיישב מולי.
"סהר מת", אמרתי לו בכאב, מבטו השתנה, "לא ידעתי, משתתף בצערך", הוא אמר בלי לשאול שאלות, הנהנתי בראשי.
"רוני ניסתה להתאבד לאחר ששלחו לנו את ראשו בקופסא", אמרתי בסבלנות כשראיתי שידיו מקובצות לאגרופים.
"מה?", דמעה ירדה מעיניו, "איפה היא עכשיו?", איך אני פאקינג אומר לו שאחותו נחטפה?
"חטפו אותה", עיניו נפערו, דמעות ירדו מעיניו, "לא שוב", הוא מלמל והניח את ראשו בין ידיו, מה אני אמור לעשות במצב הזה? לספר לו כל מה שאני יודע?
"מי חטף אותה?" הוא שאל בלחץ, "ראש אחת ממשפחות הפשע הגדולות בארץ".
"פאק", הוא סינן בין שיניו ובעט בכעס בשולחני.
"מה אנחנו הולכים לעשות?", הוא שאל ואני גיכחתי, "אתה לא הולך לעשות כלום חןץ מללכת הביתה לחברה שלך ולהרגע, אני אעשה כל מה שאני יכול לעשות ואני אעדכן אותך", אמרתי וראיתי איך הוא מתעצבן, שמתי לב כמה הוא ורוני דומים.
"היא אחותי", הוא אמר, "אני מבין, והיא חשובה גם לי, אני עושה הכל כדי למצוא אותה", אמרתי.
"אם אני לא מקבל עדכון שלפחות אתה יודע איפה היא תוך שבוע, אני פונה למשטרה ומספר להם הכל, את כל הסיפור", הנהנתי ובתוך תוכי צחקתי.
המשטרה לא מועילה בכלום, היא לא תעשה שום דבר בנידון אם היא תדע שזה עיניין של משפחת אטיאס.
הוא קם ויצא מהמשרד, אם הוא רק היה יודע כמה היא חשובה לי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אל תשכחו להצביע ולהגיב את דעתכם❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
