"היי" הוא אמר וחייך את החיוך הכי יפה שראיתי בכל ימי חיי, הוא היה גבוה יותר ממני עם שיער שטני, עיניים בצבע חום דבש ועצמות לחיים בולטות. התעוררתי על עצמי ולא הבחנתי שבהיתי בו כבר כמה דקות והוא כבר החליף את החיוך הידידותי בחיוך שובב ואני הייתי מובכת.
"היי, מי אתה?" שאלתי אחרי מספר דקות של מבוכה את הגבר הכי חתיך שראיתי בחיי ובמקרה עומד מולי, "אני תלמיד חדש בבית ספר שאת לומדת וכשיצאת מהבית ספר נפל לך ספר מתמטיקה מהתיק, ראיתי את שמך עליו ביררתי איפה את גרה ובאתי להחזיר לך אותו", וואו הוא מלאך חשבתי לעצמי ועצרתי את מחשבותיי, אולי הוא קורא מחשבות חשבתי לעצמי בטיפשות והשארתי אותו עומד בפתח הדלת בזמן שאני בוהה ביופיו וחושבת עליו, "את פה?" שאל בעקיצה וצחק ופניי ניהיו אדומות.
"מצטערת, תודה", הוא הנהן בחיוב והסתובב ללכת.
"נתראה בסביבה רוני אלבז" חשבתי לרגע כיצד הוא יודע את שמי ונזכרתי מה הוא סיפר בזמן שחשבתי עליו, אוי הבושה.
ואז חשבתי שאני בכלל לא יודעת איך קוראים לו.
"רונה מה עם הפופקורן?" היא באה מאחורי ואני קפצתי בבהלה, "על מה את מסתכלת?" היא שאלה.
הכנתי פופרורן ובמקום לראות סרט ישבתי על הספה איתה וסיפרתי לה מה קרה עכשיו, "את לא נורמלית עכשיו הוא בטוח שנדלקת עליו!!!" אדל צעקה עלי ואני חייכתי חיוך מבויש, "את בת 17 את לא אמורה לעמוד מול בנים חתיכים ולרייר להם בפנים את צריכה לעשות את זה כשאת מספרת לי על החתיך ואז נרייר ביחד" אדל אמרה והביאה לי מכה קטנה בכתף, "אבל תיראו מי חזרה לענייניםםם!!!" אדל קצה מהתרגשות ואני גילגלתי עיניים למראה החברה המשוגעת שלי.
ואז סוף סוף החלטנו לראות סרט.
"וואי נמאס לי לאחר בגללך!" שמעתי את עידו צועק והרגשתי כרית מתנגשת בפניי, "מה אתה עושה??" שאלתי והזזתי אותו "מעיר אותך" נמאס לי מהאח הזה.
"את אדל קל יותר להעיר" הוא אמר לי ונזכרתי שאני ואדל ראינו אתמול סרט ונרדמנו ביחד על הספה.
עשיתי לו פרצוף וקמתי, ראיתי את אדל יושבת בפינת אוכל, אוכלת טוסט ושקועה בפאלפון, היא כנראה לקחה לי בגדים מהארון אבל זה ל כל כך משנה לי. צחצחתי שיניים, התלבשתי וירדתי למטבח. "בוקר אור היפייפיה הנרדמת" אמרה לי אדל ונשקה לי בלחי, התיישבתי לידה ולקחתי לה ביס מהטוסט, "אז.. רונה, מי זה החתיך שהיה פה אתמול?" עידו שאל אותי ואני ישר הסתכלתי על אדל במבט זועם והיע הרימה כתפיים.
"סתם אף אחד מיוחד" הרגשתי את חום גופי עולה כשאני חושבת על זה שהיה פה אתמול, אני חייבת לדעת מי הוא. "אה ובגלל שהוא אף אחד מיוחד את מסמיקה?" שאל עידו בעוקצנות, "סתם נדלקה עליו, תעזוב אותה יקרצייה, מקסימום יצא לה ממנו סטוץ" אומרת לו אדל וצוחקת ואני לא הגבתי ועידו החליט שהוא שותק אל לא הזיז את המבט ממני, הוא ידע שאני לא בתולה, הוא הראשון שסיפרתי לו שאני ואלרועי שכבנו, אנחנו פתוחים אחד עם השני ואין לי בעיה להגיד לו כל דבר.
נכנסתי לכיתה עם אדל, התיישבתי ואז המורה הציגה בפני הכיתה את התלמיד החדש, "קבלו לכיתה בידיים פתוחות את דולב כהן", המבטים של שנינו התנגשו, אני הסמקתי והוא רק חייך אלי את החיוך המושלם שלו וחשף גומה קטנה.
"זה הוא?" אדל שישבה בשולחן מאחורי שאלה אותי, הנהנתי והיא קרצה אלי.
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
