מצאתי אהבה ביום

פרק 59

-כמה שעות לפני-

"כשחטפתי את ההורים שלך, הם עוד לא ידעו שאמא שלך בהיריון, שהיא מחזיקה בבטן שלה ילד קטן וחמוד.
לאחר כמה ימים שהיא הוחזקה במקום שהם היו, היא הרגישה לא טוב.
למשך כמה ימים, הפרדנו אותה מהאחרים.
אבא שלך נלחם בנו.
הוא עקשן, בדיוק כמוך.
אחרי כמה ימים שהיא לא הפסיקה להקיא, הבאתי לה רופא, הרופא ערך בדיקה.
היא הייתה בהריון.
היא לא ידעה מזה עדיין, לא אמרתי לה שום דבר באותו זמן.
החזרתי אותה להורים של סהר ואבא שלך, היא הייתה איתם חודש והייתי חייב להפריד אותם לאחר מכן.
אמרתי לה שהיא לא תראה את בעלה במשך שנה בערך, אז הצעתי לה להפרד.
וכדי שזה לא יראה חשוד, לקחתי גם את אמא של סהר.
הפרדתי אותם לגמרי.
נטלי ועדן העבירו חודשיים ביחד, הן כבר שמו לב שהבטן של עדן גדלה.
אמא שלך לא טיפשה, היא ביקשה תשובות, היא ידעה שהיא בהריון.
זה משהו שמרגישים, ככה היא אמרה לי.
יום אחד, דאגתי שזה יראה כאלו העובר נפל, מה שלא באמת קרה, היא האמינה וגם נטלי.
לאחר מכן היא הייתה בדיכאון ואני סיממתי אותה בהרבה תרופות, היא כבר לא שמה לב להריון.
היא הייתה על סמים במשך שבעה חודשים.
היא לא שמה לב לעצמה אפילו.
הגיע יום הלידה, היא ילדה את הילד כמעט בלי להרגיש, הדבר היחיד שיצא לה מהפה אחרי שהיא ילדה אותו היה את השם של אבא שלה, של סבא שלך, איתן, אז החלטתי לקרוא לו בשם הזהפ.
לאחר מכן, עשינו לה ניקוי של כל התקופה הזאת, מה שלא היה קל.
גרמנו לה לשכוח הכל, זה הצליח.
היא לא זוכרת כלום מהשנה הראשונה.
אני כבר שש שנים מגדל את אחיך כבני והוא ישאר בני בזמן שאת תיהיי האישה שלי",
הסתכלתי עליו במבט מזועזע, "אתה בנאדם חולה".

-הווה-

נכנסתי לחדרי במהירות, נעלתי את הדלת ונפלתי על המיטה.
כל הדמעות שהחזקתי בתוכי יצאו מעיני בכמויות, אני לא יכולה יותר.
זה יותר מידי בשבילי, כל זה.
אבל אני לא עומדת להשאיר את אחי הקטן בידיים של המטורף הזה.
אושר חולה, הוא בן אדם חולה.
הוא פסיכי.

אולי איתן לא יודע מי אני אבל אני עומדת לספר לו ולהציל אותו משם.
לא יכולתי לספר את זה לסהר.
כל כך רציתי, אבל לא יכולתי.
אם הייתי מספרת לו, לעולם לא הייתי יודעת איפה נמצא איתן.

אני יודעת שפגעתי בסהר, אבל זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות.
אני לא רוצה שהוא יחשוב עלי יותר מידי.
אני צריכה שהוא ישנא אותי, שידחיק כל רגש שהרגיש אלי אי פעם, שישנא אותי על זה ששברתי לו את הלב.
אני צריכה שישכח ממני.
גם אם זה אומר שאני מאבדת את אהבת חיי.

קמתי מהמיטה, עיני אדומות וראשי עמוס ממחשבות.
מה אני אגיד להורים שלי, שניהם לא יודעים ממנו בכלל.
אני צריכה להגיד להם.
הם ההורים שלו.

אסור לך רוני.
את לא אומרת כלום.

שמרתי על איפוק, התחלתי לארוז את דברי לתוך אחת המזוודות שיש לי, לוקחת את כל מה שחשוב לי.
אני לא יודעת כמה זמן אני אהיה שם.
כמה זמן יקח לי למצוא את איתן.

לפעמים אני מתחרטת שנתתי לעצמי להכנס לחיים האלה.
לחיי הפשע, לעולם התחתון.
זה הכניס לי כל כך הרבה דברים רעים לחיים.

נאנסתי עשרות פעמים, נחטפתי, נשברתי, ניסיתי להתאבד, הכו אותי, מה לא עשו לי.

אבל, מצאתי את ההורים שלי.
מצאתי את אהבת חיי.

הרגשתי איך הכל מציף אותי, התחלתי לקחת דברים לידים ולזרוק אותם על הקיר, לא אכפת לי ששומעים, לא אכפת לי מכלום.
אני אצליח לעשות את זה.
אני רוני.
עברתי הרבה דברים.
זה רק עוד מכשול קטן.

הדבר היחיד שאני מפחדת ממנו זה שאני אשבר.

______________________________________
שבוע טוב אהובים❤