מצאתי אהבה ביום

פרק 67

נקודת המבט של סהר

הסתכלתי על פניה, פניה הקטנות.
היא כל כך יפה.
היא מושלמת.
היא מסתכלת על עיני ואני רואה חשש בעיניה, דמעות יורדות מעיני.
"סהר", היא מנגבת את דמעותיה, "אף פעם לא הלכתי לפי התחושות שלי אבל הפעם אני לא לבד, אני צריכה לשמור עליו", היא אמרה והצביעה על בטנה.
"משהו בתוכי אומר לי שזה לא זה, שאנחנו לא טובים אחד לשנייה", דמעות ירדו מעיני, רוני מיהרה לנגב אותם.
היא חיבקה אותי חזק.
"אני מצטערת".

היא הלכה.
אין סיכוי שאני אתן לה ללכת ממני.
אני לא אתן לה.
לא משנה מה אני אצטרך לעשות, אני אהפוך את העולם בשבילה.
אני אוכיח לה שאנחנו מושלמים ביחד.
שאני יכול להיות אבא טוב לילד שלה.
אני אני אעשה הכל.
הכל.
היא חייבת להבין שדברים רעים קורים כשאנחנו לא ביחד.

*שבוע לאחר מכן*

"לא אמרתי לך רק את החדר שלה, אמרתי את כל הבית", צעקתי על אחד מאנשי.
הזמנתי לה כחמישים זרי פרחים ובמקום לפזר אותם בכל הבית, הוא שם את כולם בחדרה.
חתיכת מטומטם.
וואי, מה אני אמור לעשות עכשיו.
"אני מצטער בוס", הוא אמר ואני סילקתי אותו ממשרדי.

"אני ביקשתי ממך משהו סהר", קיבלתי הודעה מרוני.
אני בטוח שהיא כועסת כלפי חוף אבל בפנים היא נמסה עכשיו, כזאת היא.
היא מנסה לשחק אותה קשוחה.
בסופו של דבר הקטנה שלי תחזור אלי על ארבע.
לא השבתי להודעה שלה, יודע שהיא מחכה שאני אגיב משהו טיפשי.
משהו שאני לא אעשה.
"גם לי קשה לשחרר אבל אני מנסה, תנסה גם", עוד הודעה התקבלה, הודעה שכיווצה את ליבי עד שהרגשתי כאב חודר את העצמות שלי.
לא.
אני לא אשחרר.
גם היא לא משחררת.
אני יודע.

"מחר יש אולטרסאונד", קיבלתי עוד הודעה מרוני שהתייאשה לחכות לתשובה ממני.
ההודעה הזאת חיממה את ליבי.
אני יודע שהילד הזה הוא התקווה שלי.
לא משנה מה יקרה ביני לבין רוני, הוא זה שתמיד יחבר אותנו.
אם אם סוף העולם יגיע, אני פשוט מרגיש את זה.
אני רוצה כבר להיות אבא.
רוצה את זה מכל דבר, להיות אבא נשוי לרוני.
ברור שאני לא אהיה אבא רגיל.
אני אחנך את בני הקטן לשלוט באימפריה מגיל קטן.

פתאום הבנתי, אולי בגלל זה רוני בורחת.
היא לא רוצה שהחיים האלה יהיו של הילד שלנו.
היא לא רוצה את זה יותר בשביל עצמה או בשביל ילדנו.
איך לא עליתי על זה.
מזה היא מפחדת.
אבל מאני לא יכול לעזוב את האימפריה, כל חיי פה.
מה אני עומד לעשות?

צלצול של שיחת סקייפ הגיעה מהמחשב, רוס התקשר.
"היי אחי", הוא אמר מהצד השני של המסך.
"מה קורה אחי", שאלתי אותו בטון של געגוע, כבר שבוע לא שמעתי ממנו.
הולך לו טוב שם, אני שמח בשבילו ובשביל ההורים שלו, הם מגלים, הם משתחררים כמו בני נוער שוב.
"אני בסדר ואתה?", הוא שאל ואני התלבטתי אם לספר.
"אמא ואבא לידך?", שאלתי, "תאמת שכן", הוא הפך את המצלמה וראיתי אותם יושבים מול הטלוויזיה על הספה.
"תקרא להם להצטרף לשיחה, אני צריך לספר לכם משהו", אמרתי והוא קרא להם אליו.
לאחר שהם ניגשו לפלאפון ואמרו לי שלום, הכנתי את עצמי לספר את החדשות הטובות והרעות.
"רוני בהריון", אמא שלי התחילה לקפוץ על אבא שלי ורוס חייך אלי חיוך אמיתי, "אני שמח בשבילך אחי", הוא אמר בכנות מלאה, אני מכיר אותו, הוא באמת שמח.
"אבל היא לא רוצה שניהיה ביחד", המשכתי לספר, ומבטיהם השתנו.
אבא שלי הסתכל עלי ברחמים, אני לא צריך את זה.
אני אשיג אותה בחזרה.
"אבל אני נלחם עליה", אמא שלי הסתכלה כל אבא שלי וחייכה למסך, היא לקחה את הפאלפון מרוס.
"אני ואבא מאמינים בך סהר, אתה הנסיך שלנו, אתה יכול להשיג אותה בחזרה", אמא אמרה וחייכה אלי.
אני יודע שאני יכול.
אני אצליח.

"בבקשה תתני לי להפגש איתך היום, אני מתחנן אלייך", שלחתי לה וזרקתי את הפאלפון על המיטה.
"אני מצטערת סהר, לא יכולה", ראיתי את ההודעה.
כוסעמק.
אולי אני מתאמץ יותר מידי.
לא.
היא שווה את זה, היא שווה את כל העולם.

נכנסתי להתקלח, יצאתי ולבשתי גינס נוח וחולצת טישרט לבנה, התזתי על עצמי את הבושם שהיא כל כך אוהבת ויצאתי מהבית.
נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע.

חניתי מול הבית שלה, הבית החדש שלה.
הוא לא ממש גדול כמו שלי אבל הוא יפה וביתי.
הוא מעוצב יפה.

יצאתי מהרכב, מתקדם לדלת.
יודע שהיא לא רוצה אותי פה.
דפקתי על הדלת.
צעדים נשמעו מהצד השני של הדלת.
היא פתחה את הדלת לבושה בשורט שחור צמוד וחולצה שחורה גדולה שמסתירה את גופה היפה.
פאק, מה היא עושה לי.

"מה אתה עושה פה?", היא שאלה.
"אני יכול להכנס?", שאלתי וחיכיתי שהיא תאשר.
היא הנהנה בראשה ונכנסתי לבית.

"אתה רוצה לשתות משהו?", היא שאלה כשהלכה מאחורי.
"לא, תודה", עניתי והסתובבתי אליה.

ירדתי על ברכי, וראיתי שמבטה משתנה.
היא לא ציפתה לזה.
אני בטוח במה שאני עושה.

"רוני אלבז, האם תינשאי לי?"

______________________________________
היוש אהובים, רק רציתי לעדכן שאנחנו קרובים לסוף הספר❤