מצאתי אהבה ביום

פרק 32

-אחריי חודש-
לא ישנתי, בקושי הסכמתי לאכול, אבל דאג שאני אוכל, הוא הכריח אותי.
אם בלילה שדיברנו ונפגעתי ממנו הרגשתי נורא עכשיו אני מרגישה פי אלף יותר גרוע, אני אפילו לא יכולה לתאר מה מתחולל בגופי, אני עצבנית, אני עצובה, אני מתוסכלת.
אני מרגישה את כל הרגשות השליליים צפים בגופי, אני כבר לא מרגישה אושר.
הוא נעלם, כבר חודש שאנחנו לא יודעים איפה הוא, אני בקשר יום יומי עם רוס אבל אין שום שינוי, לא מצליחים למצוא אותו, אפשר להגיד שאני ורוס התקרבנו מאוד בחודש האחרון, אני יכולה לסמוך עליו, אני מרגעשה אליו משהו. אבל משהו קטן.
אני עדיין אוהבת את סהר יותר מכל.

רוס נכנס לחדרי בריצה ובלחץ, "איפה תומר?", הוא שאל במהירות, "הוא אמר לי שהוא הולך לשירותים, למה?", הוא הסתכל עלי, ראיתי שהוא חושב מה להגיד לי, "כי פרצו לבית", הוא אמר ואני לא ידעתי איך להגיב.

איך אפשר לפרוץ לבית כשיש סביבו חמישים שומרים?

תומר הוא שומר הראש שרוס הציב לשמור עלי כי הוא לא יכול להיות שומר הראש שלי וגם להיות אחראי על המאפיה במקום סהר, הוא הרי המחליף של סהר.
אחרי שסהר נחטף, רוס פועל במקומו.

רוס רץ לשירותים ואני אחריו, הוא דפק אך לא הייתה תשובה.
הוא דפק שוב, שום דבר.
הוא בעט בדלת והדלת נפתחה בעוצמה.

עיניי נפערו, רוס השפיל את ראשו, תומר היה על הרצפה, דימם.
הוא מת. בגללי.
רודפים אחרי ואנשים נפגעים בגללי.

על הקיר היה כתוב, 'פעם הבאה נסיכה, את תיהיי במקומו', רוס הסתכל עלי בדאגה, זיק של פחד עבר בעיניו.
"את לא נשארת פה יותר, את תבואי איתי ואני אשמור עלייך, את לא תזוזי בלעדיי, אפילו לא לשירותים", הוא אמר ואני הנהנתי, הייתי משותקת מרוב פחד.

עידו עבר לגור עם מור, הוא סירב להשאר בבית מוקף שומרים, הוא טוען שהוא עדיין נער רגיל, הוא לא עשה דבר שמצריך הגנה כלשהי.
ואני עשיתי משהו שכל זה מגיע לי?
אני ועידו התרחקנו מאז שהוא עבר מהבית, אנחנו פחות מדברים סירבתי לבוא לגור איתם והוא אומר שאני זאת שהתרחקתי ממנו.
ולגבי אדל, רוס אמר שהיא לא תיהיה בסכנה כי הוא הציב עליה 10 שומרים שלא זזים ממנה.

"בוס, יש משהו שכדאי שתראה", שומר הגיע מאחורינו וקרא לרוס לבוא איתו, הלכתי אחרי רוס, ירדנו לסלון וראינו קופסאת קרטון שחורה, די גדולה, מונחת על השולחן שנמצע במרכז הסלון.

רוס ניגש אליה, "כתוב פה 'בשביל הנסיכה שלו' ", רוס אמר ואני רעדתי, ידעתי שזה מכוון אלי.
ניגשתי לקופסא, הסתכלתי על רוס, "את לא חייבת, אני יכול לפתוח אותה", הוא אמר בחשש ואני ידעתי שאני חייבת לעשות את זה.

פתחתי את הקופסא.
עיניי נפערו, לא יכול להיות.
דמעות ירדו מפניי.
כל גופי רעד.
נפלתי לרצפה.
"לאאאאא", צעקתי בקול.
"לא יכול להיות", מלמלתי ונשכבתי על הרצפה מכונסת בעצמי.

הם הרגו אותו ושלחו לי את ראשו.
הוא מת. סהר מת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בבקשה אל תהרגו אותי.
אוהבת אתכם❤

אל תשכחו להצביע❤